ביום ראשון 2/1/2005 , השיגו אנשי כיכר הלחם ניצחון בהנהגתו של ישראל טוויטו לאחר כשנה וחודשיים של מחאה מתמשכת בחום ובקור במגורי אוהלים שהוקמו מול משרד האוצר בירושלים.
בהסכם שנחתם בתחילת השבוע בין אנשי כיכר הלחם ובין ישראל שוורץ ממשרד השיכון סוכם כי כל 20 דיירי כיכר הלחם יקבלו פתרונות קבע – משמע דיור לכל משפחה או יחיד.
להזכירכם, בין ה 18/8/2002 ועד 9/10/2003 הוקם מאהל מחוסרי דיור בהנהגתו של ישראל טוויטו בכיכר המדינה בתל אביב אשר שמה הוסב ל`כיכר הלחם`. החברים לאקט המחאתי הזה רצו למחות בישיבתם על הפערים העצומים שקיימים בין שוכני וצרכני הכיכר העגולה בצפון ת"א לבין שאר חלקי החברה הישראלית, שחלקים גדולים ממנה אינם מצליחים לכלכל את עצמם באופן מספק ומכובד. כיכר הלחם הפכה מייד למוקד עלייה לרגל לקבוצות של פעילים חברתיים ובני נוער שהגיעו לתמוך במאבקם של מחוסרי הדיור. בליל ה 9/10/2003 פונו אנשי כיכר הלחם בצורה ומכוערת, אך עקשנותם והאמונה בצדקת מאבקם הובילה לכך שלכ– 30 מדיירי הכיכר נמצאו פתרונות דיור. ישראל טוויטו וחבריו החליטו להמשיך ולהיאבק עד שיימצא פתרון למחוסרי דיור נוספים. הם העתיקו את המאבק אל ירושלים. עם הזמן, התקבצו סביב המאהל מחוסרי דיור רבים נוספים שהתעקשו לא להתפנות עד אשר יימצא להם פתרון קבע.
בית המשפט, שהחל לדון ב "בעיית המטרד" ששכנה לה מול משרד האוצר והזכירה ליושביו מידי בוקר לאן הובילה אותנו המדיניות הכלכלית שהם והעומד בראשם מובילים, פסק בית המשפט בתאריך 13/10/04 כי על כיכר הלחם להתפנות ( וזאת על אף שהשופט ברק טען כי " אין לזרוק אדם מהרחוב לרחוב" ) . אנשי כיכר הלחם שילמו את האגרה ( שנאספה מתרומות) והגישו ערעור. בערעור שהוגש נפסק כי עליהם להתפנות תוך 10 ימים, כשתאריך היעד היה יום ראשון. אנשי הכיכר היו נחושים לא להתפנות ולהיזרק שוב לרחובות והחלו לנהל משא ומתן עם נציגי משרד השיכון עד שהושג ההסכם המעניק פתרונות קבע ל 20 המשפחות שהתגוררו במאהל.
אכן – הישג ענק לאנשי הכיכר.
אבל מה עם משרד השיכון? מדוע היו צריכים אנשים – ובכללם קשישים וילדים, להתגלגל שנתיים ברחוב עד אשר יימצא להם הפתרון? מה אמור לעשות שר השיכון ( במדינה מתוקנת) אם לא לדאוג שלכל האזרחים תהיה קורת גג מעל לראשם?
החברה הישראלית עדיין רחוקה (ולצערי הולכת ומתרחקת יותר ויותר) מלהתנהל כחברה מתוקנת. רק השבוע פונו כ – 20 בני נוער חסרי דיור מבניין נטוש במתחם דיזנגוף, בו התגוררו בשנתיים האחרונות מבלי שהפריעו לאיש ומבלי שנמצא להם פתרון. הם, מן הסתם מתגלגלים כעת בגשם ובקור, כמו דיירי מאהל מחוסרי הדיור בבאר שבע.
לאנשי משרד השיכון בטח אין זמן לטפל באנשים ומשפחות אלו. הם בטח יושבים מול התנור בבית, קשה להוציא את האף במזג אוויר כזה.
סיגל הרוש היא חברת צוות הדוברות של "הקשת הדמוקרטית המזרחית"
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
