שאלות אודות האנושיות שלנו, לא על מסתרי דרכיו של האל

יוסי דהאן

זהו תרגום, חופשי וכמעט מלא, של מאמר מערכת מדוייק ונכון לטעמי, שהופיע בשבועון האנגלי השמאלי Newstatesman

בואו לא נרמה את עצמנו, הצונמי האסיאתי מככב בתקשורת מזה כמה ימים, כיוון שזהו סיפור פשוט אבל דרמטי שהתרחש בין חג המולד לערב השנה החדשה, זמן מת מבחינה תקשורתית חדשותית. הדימויים (ילדים שחומי עור רבים בוכים) הם חלומו של כל עורך חדשות. הסיפור האנושי, דרישה ראשונית של כל כלי תקשורת מודרני, מצוי כאן בשפע, והוא מועצם באמצעות מספרם הגבוה של אזרחי המערב הנעדרים וכנראה מתים. מקור האסון – הים – מבטא את הפחדים ואי הודאות העמוקים ביותר שלנו. וכמו שכל מפיק הוליבודי יאמר לכם, סרטי אסונות הם סרטי קופה מצליחים, ואם זה כולל גם גלים גבוהים וחופים יפים זה עוד יותר טוב.

וכך אנו שולחים את ידינו עמוק לכיסינו, מקבלים טפיחה על השכם מהתקשורת, ואם אנחנו סלבריטאים אנו זוכים לכבוד מיוחד. וכך תרמנו בין 2 ל 3 לירות סטרלינג לאדם וסכום כולל של 90 מיליון לירות סטרלינג,  כאשר בקניות חד המולד בלבד הוצאנו סכום של 4.2 מיליארד לירות סטרלינג על מוצרי קוסמטיקה. כמו כן כאשר אנו משווים את התרומה של ארצות הברית ובריטניה לנפגעי האסון לעומת הסיוע הצבאי שמדינות אלו העניקו למשטר באינדונזיה קשה אפילו לחשוב על הפער בין שני הסכומים הללו.

אין הסבר פשוט לחוסר התגובה היחסי של מנהיגי המערב, שבדרך כלל ממהרים להפגין את חמלתם, שלא כמו ההתקפה ב 11 לספטמבר, לאסון הזה אין השלכות לגבי מדיניות, למרות שבאופן עקרוני אסונות מסוג זה יכולים להתרחש גם בלונדון ובניו יורק, ההסתברות לכך היא קטנה מאד. אסונות טבע, אנחנו סבורים, מתרחשים במדינות עניות מקומות בהם אנשים גרים וחיים בבתים רעועים, שלא כמו טרוריסטים ערבים, הצונמי אינו מאיים להכות פעם אחר פעם.

חשוב אף יותר מכך, לצונמי האסיאתי אין השלכות כלכליות, אף אחת מהמדינות נפגעות האסון אינה בעלת חשיבות לכלכלה העולמית. ובניגוד לאמונה הכללית, התעשיות שנפגעו בצורה הקשה ביותר – תיירות ודייג – מהוות רק חלק קטן מהתעשיות המקומיות. רק חלק קטן מחסרי הבית והמובטלים יכול לתבוע את חברות הביטוח המערביות, שערי המניות בבורסות בעולם רק מטפסים מעלה מאז יום האסון. כלכלנים כבר חישבו ומצאו שהצונמי יגרום לירידה של אחוז אחד או שניים בשיעור הצמיחה של האזור. זה היה אחרת לגמרי אם תעשיית הגז והנפט באינדונזיה הייתה נפגעת, או אם מיליון מהגרי עבודה מסרי לנקה היו עוזבים את מקומות עבודתם במזרח התיכון.

תהיה זו טעות להמעיט בחשיבות נדיבותם של אנשים מערביים רבים… עדיין האמת הקשה היא שאם אנחנו רוצים באמת לסייע למדינות המתפתחות, אנחנו צריכים לעשות יותר מאשר לוותר על כמה כוסיות של יין. אנחנו צריכים לשלם יותר עבור מוצרים שאנחנו קונים מארצות אלו, לאפשר להם תנאי סחר הוגנים יותר, לוותר להם על חובות של מיליוני לירות סטרלינג, לאפשר להם לייצר ולמכור תרופות זולות יותר, לחייב תאגידים רב לאומיים להשקיע בארצות אלו חלק גדול יותר מרווחיהם ולתרום אחוז מסוים מההכנסה הלאומית לסיוע למדינות אלו. כל זה מצוי בסמכותם וכוחם של ממשלות לבצע, זה לא בכוחם של יחידים. צעדים אלו יגרמו לתוצאות לא נוחות לצרכנים, העובדים, העסקים ולמוסדות הפיננסים במערב. האם לטוני בלייר ולגורדון בראון (שר האוצר) יהיה האומץ להציע וליישם תכנית כזו? והאם אנשים יצביעו עבורם אם הם יישמו תכנית כזו?

בבריטניה החלטנו לפני כמאה שנים שמפעלי צדקה פרטיים אינם אמצעי מתאים להילחם בעוני ולהשיג צדק, אולם אנו עדיין נוטים לחשוב כך בכל מה שנוגע למדינות אסיה ואפריקה.

רק הדרמה של אסון טבע – לעיתים פחות קרובות מלחמה, והרבה פחות רעב, מביאים את גורלם של המדינות המתפתחות לתשומת ליבנו. אולם היעדר מים נקיים ותנאי סניטציה נאותים, הפגיעה באדמה חקלאית והמחיר הגבוה של תרופות, אם להציג מספר דוגמאות, הורגים הרבה יותר ילדים מידי שנה מאשר מספר הילדים שנהרגו באסון הצונמי ואחריו. הקסם של האסון הוא בכך שנראה שזה לא באשמת אף אחד, לא שלנו ולא שלהם. כך אנו יכולים לגלות סימפטיה וסולידריות בתרומה חד פעמית. וכך אנחנו יכולים להמשיך לחיות את חיינו מבלי להתעסק עם בעיות כלכליות ופוליטיות מורכבות.

…. פרשנים עוסקים לאחרונה במיסתורי האל וכוונותיו.. האם האסון הוא ראייה שאם יש אלוהים הוא קר, חסר לב וברוטלי, המתייחס אלינו כאל צעצועי מצבי הרוח שלו? אלה שאלות שגויות, כאתאיסטים אנחנו לא צריכים להשחית זמן בלנסות להשיב על שאלות אלו. הרבה יותר חיוני לשאול כיצד בני אדם, בעיקר אלה בעלי העוצמה והעושר שבינינו, יכולים להישאר אדישים למחיר היומיומי של עוני, מחלות ורעב, תופעות שהם יכולים לפתור אותן. מצבן של אפריקה, ורובה של אסיה, מעמידה בסימן שאלה את האנושיות שלנו, ולא את מעמדו של אל נשגב.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.