במדור הכלכלה של "הארץ". הפועל ברוב ימות השנה כמחלקת יחסי הציבור של שר האוצר, הכריזו על בואו של המלך המשיח – סטנלי פישר. נתניהו הסתפק בהערה שמדובר בשחקן רכש בסדר גודל של רנאלדו (רונלדו). אבל שטרסלר בעמוד החדשות המרכזי שר שיר הלל ואיתן אבריאל במאמר מביך ופרובינציאלי כותב:
"צריך להכיר בעובדות: פישר אולי לא מכיר אישית את ראש ועד עובדי בנק דיסקונט ריקי בכר, וגם אין לו ניסיון בניהול ראיון רדיופוני עם שלי יחימוביץ` על פערי ההכנסה בישראל, אבל יש לו יותר ניסיון מלכל אדם אחר בעולם בניהול כלכלות של מדינות. ככלכלן הראשי של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, הוא ראה את כל סוגי הכלכלות וגם ניהל משאים ומתנים עם כל סוגי המנהיגים והפוליטיקאים."
וההוכחה הניצחת של אבריאל לכך שפישר ראוי לנגידות היא ששערי המניות בבורסה עלו אתמול – בעיתון צרפו אפילו גרף המוכיח זאת.
סטנלי פישר אכן היה אחד מאדריכלי התכנית לייצוב המשק משנת 1985, ואחד האנשים החזקים בקרן המטבע הבינלאומית, הוא שירת כסגן המנהל הכללי של הקרן מספר שנים.
לדעת כלכלנים מרכזיים, שודאי היו זוכים לתואר "פופוליסטים" בדיון הכלכלי הישראלי, כגון חתן פרס נובל לכלכלה ג`וזף שטיגליץ, שהתפטר מתפקידו ככלכלן הראשי של הבנק העולמי בעקבות מדיניות הבנק, סטנלי פישר ומדיניות הקרן והבנק העולמי ראויים רק לגינוי.
שטיגליץ מבקר בספרו "Globalization and its Discontent" את מדיניות קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי שפישר היה אחד מאדריכליה המרכזיים, שטיגליץ תוקף באופן אישי את פישר וטוען נגד מוסדות אלו שיותר משמדינותן סייעה לכלכלה העולמית, היא הוביל אותן למשברים כלכליים, הגדילה את העוני ואי השוויון ופגעה בעיקר במדינות החלשות והעניות. לביקורת זו שותפים כלכלנים אחרים כג`פרי סאקס ופוליטיקאים כשר האוצר הבריטי גורדון בראון, ראשי מדינות בעולם השלישי ושלא להזכיר את תנועות האנטי גלובליזאציה השונות.
על סטנלי פישר, תפקידו בקרן והאתיקה האישית שלו כותב ג`וזף שטיגליץ את הדברים הבאים:
"ההתנהגות של קרן המטבע הבינלאומית לא צריכה להפתיע איש, היא מתייחסת לבעיות כלכליות מנקודת מבט אידיאולוגית של הקהיליה הפיננסית, האינטרסים של הקרן קרובים לאינטרסים של קהילייה זו, הרבה מאנשי הסגל בקרן מגיעים מהקהילה הפיננסית, וחלק מאנשים אלו, ששרתו את האינטרסים של הקהילה הזו כראוי, זכו למשרות עם משכורות שמנות בעולם העסקים, סטנלי פישר לדוגמה, סגן המנהל הכללי שעבר מקרן המטבע הבינלאומית והפך לסגן יושב הראש של התאגיד הבנקאי סיטיגרופ, תאגיד ענק הכולל את סיטיבנק. גם יושב הראש לשעבר של סיטי גרופ רוברט רובין שכשר האוצר הייתה לו השפעה רבה על מדיניות הקרן.
ניתן לתמוה מדוע סטנלי פישר זכה לתגמולים גדולים כל כך כאשר כל מה שהוא עשה זה לבצע את תפקידו" (עמודים 207-208 מתוך "Globalization and its Discontent").
פישר ישתלב יפה וירגיש נוח, גם ללא ידיעת עברית על בוריה, בין פקידי אוצר שהפכו שעתיים לאחר שעזבו את משרתם למנהלי בנקים וראשי תאגידים
מן הראוי אולי להדגיש מספר ביקורות המרכזיות על מדיניות הקרן שפישר היה אחד ממנהליה. הקרן היא גוף רב עוצמה הקובע במידה רבה את אופי הכלכלה העולמית אולם זהו מוסד אנטי דמוקרטי, דיוניו מתנהלים מאחרי דלתות סגורות והוא נעדר שקיפות. הכלכלן ג`פרי סאקס אומר שלא ניתן למצוא שום מסמכים המתעדים את דיוני הקרן וכל מה שיש אלה הודעות קצרות של מחלקת יחסי הציבור לעיתונות.
הקרן היא גם מוסד בלתי שוויוני, בין היתר בשל העובדה שלארצות הברית יש יותר זכויות הצבעה מאשר לאמריקה הלטינית, אפריקה ודרום אסיה ביחד. מה שגורם לכך שהגוף הזה משרת בעיקר את המטרות של ארצות הברית ומדינות ה G-8.
טענה נוספת היא שהקרן מחלצת את התאגידים והמשקיעים הפרטיים המלוים, שחלקם עוסקים בספקוליצות פיננסיות, ואת המחיר משלמות המדינות, דוגמה לכך היא המשבר הפיננסי שהתרחש ברוסיה והמשבר במדינות אסיה בסוף שנות התשעים.
טענה מרכזית נוספת נגד הקרן והבנק העולמי נוגעת למדיניות "השינויים המבניים" – על מנת לזכות בסיוע כספי, הקרן מתנה את הסיוע בכך המדינות יבצעו שינויים מבניים הכוללים: הפחתה בתקציב המדינה, קיצוץ בשירותים החברתיים, הפרטה של נכסים ציבוריים ושינוי במדיניות הסחר, שינויים אלה לדעת שטיגליץ ואחרים רק החמירו את בעייתן של המדינות העניות.
בהתבטאויותיו בעבר אודות הכלכלה הישראלית קבע סטנלי פישר כי המיסים גבוהים מידי, האזרחים הישראלים נהנים מיותר מידי שירותים חברתיים ויש לזרז את ההפרטה, נתניהו (רונלדיניו) זוכה אצלו רק לשבחים. עכשיו נמתין שהוא ישבח את "הארץ".