הערצה למי? פקידי האוצר

מזמן לא קראתי דברי חנופה והערצה כאלו בעיתון. סבר פלוצקר כותב כך: "הפקיד הנוזף בשר שלו הוא בן למשפחה מיוחסת ואיכותית: הצמרת החדשה של משרד האוצר". "..חבר`ה טובים. חבר`ה נמרצים". "… הם רואים את עצמם כסיירת מטכ"ל בקרב למען האזרח הקטן, העסק הקטן, העובד הקטן". אלו רק חלק מהשבחים לפקידי ציבור הדוגמאטיים אשר עולמם צר כעולם נמלה. כדי להעצים את דמותם כמובן מפחיתים בערכם של הפוליטיקאים.

עד כדי כך הכותב מתלהב עד שפקידי האוצר הופכים בעיניו למהפכנים אשר העובד, למשל, עומד המרכז מאווייהם. גם אם פקידי האוצר חושבים כך, כתב כלכלי צריך לעיתים לפקוח את עיניו ולראות שמצבו של העובד הקטן, כלשונו, בשוק העבודה הישראלי בכי רע. רק להזכיר, כ-27% מן העובדים משתכרים בממוצע 1943 שקלים לחודש. כ-32% מן העובדים משתכרים עד שכר מינימום, ב-1994 היה האחוז הזה 27.3%, ובשנת 2000 29%. חלקם של המשפחות העובדות מתחת לקו העוני עולה. מספר הילדים העניים בישראל עולה בהתמדה, צריך עוד דוגמאות?

בגלל אותה דאגה לעובד כ-6000 עובדי רשויות מקומיות שוב לא מקבלים שכר. דבר אחד בטוח שפקידי האוצר הללו יודעים טוב מאוד לדאוג לעצמם, מלבד היות כולם ברשימתו של פלוצקר בדרוג מנכ"לים, יש למשל אחד, זליכה שמו, אשר משתכר מהצד רק 1.2 מליון שקל מהקריה האקדמית קריית אונו, לא משנה אם זה בניגוד לתקנות או לא. כל היתר או שבאו ממשרות שהשכר בהם אינו נמצא באופק התודעה של העובד, או שילכו למשרה כזאת כאשר יפרשו.

פלוצקר גם מעוות את דבריו של אדם סמית` אותו אוהבים לצטט תומכי התחרות, אולי כדאי שיקראו קצת לפני שהם ממחזרים אמירות גורפות הנכונות בחלקן. סתם בשביל הכף שיקראו פעם מאמר של אמרטיה סן שנקרא:Does Business Ethics Make Economic Sense?* , בו הוא מסביר שתחרות לפי אדם סמית` אכן טובה אבל בצורתה הטהורה קיימת רק בתהליך החליפין ולא בתהליך הייצור או החלוקה. אבל כיון שהגענו לאמת אין שום צורך להתעמק, אלא רק להעריץ את נושאי הדגל הפשטניים ביותר של התאוריה הכלכלית.

* Sen Amartya, 1993, Does Business Ethics Make Economic Sense?, Business Ethics Quarterly, Vol. 3, N. 1.