קוראים לי אנוש ואני חולה נפש

אנוש

שלום. קוראים לי אנוש ואני חולה נפש. לא משוגע, חולה. נכה כרוני. לא תראו את זה עלי. אני מחוץ למעגל העבודה והאהבה. כותב בשמי ובשם חברי. שלוש פעמים בשבוע אנחנו מתכנסים אחר הצהריים במקלט במרכז תל-אביב, ומתחת לאדמה משחקים במשחקי שולחן, משוחחים בינינו ועם סטודנטיות לפסיכולוגיה המתנדבות להיות עימנו כדי לרכך את המכה הנוראה שהחיים השיתו עלינו באכזריותם, וגם משתתפים בחוגים שונים ומגוונים. פעמיים נוספות אנו מעבירים
בבי"ח איכילוב במעין מועדון, שם גם מקבלים מרק חם וסלטים שנשארו ששולחים לנו אנשים טובים מ"מוטורולה." ישנם חברים שזו הארוחה העיקרית שלהם,חלקנו הולכים לבתי תמחוי בעיר ורובנו חיים מתחת לקו העוני, כי למה אפשר כבר לצפות מקצבת נכות של 2004 ש"ח לחודש מביטוח לאומי ולעתים אף פחות?

אתם לא שומעים עלינו כמעט, רק בכתבות צבע ססגוניות בעיתונים על חולת נפש שרצחה את ילדיה.אין לנו לובי כמו "הרוח הישראלית" למען ילדים בתגבורו של טל ברודי, לא ראיתם אותנו במשדרים טלויזיוניים לגיוס כספים כמו לנשים מוכות, ילדים אוטיסטים וחולי סרטן, נוער במצוקה וסמים, וכולם כבודם במקומם מונח. בשעשועון "הכספת" של ארז טל היה מגיע השלב שבו המתחרה מפריש 10% מרווחיו לאיזו שהיא עמותה, ושוב נתרם הכסף לעמותות שהזכרתי ולאחרות, ואפילו לכלבים וחתולים במצוקה קיומית. לא זכורה לי אפילו פעם אחת שמישהו תרם ל"ער"ן" או "אנוש",בספק אם בכלל ידעו על קיומן, ואנחנו ממשיכים בלתי נראים להשתרך בסוף השיירה.
כמה מילים על מחלות נפש: הסבל הוא עצום ויש אנשים שתיעדו אותו כמו סטיירון ב"חשיכה נראית", באתר שלנו "קולות", וכמעט בכל עיתון סוף שבוע. בדיכאונותי שחלפו הייתי מת מהלך, רציתי להתאבד לא פעם ורק בזכות תקווה קלושה לחיים ומטפל אוהב ואהוב, נשארתי בחיים. מישהי במועדון אמרה פעם שמחלת נפש היא כמו סרטן כרוני בנשמה,לא פעם הוא פורץ ולפעמים שקט, אבל תמיד קיים.
שאלתי חברים במועדון מה הם רוצים לשפר, מה הם רוצים שיהיה להם ביותר. אקדים ואומר שחלק מהחברים עובדים במקומות מוגנים בהם השכר בדרך כלל נמוך מאד, ואל להם להשתכר יותר מגובה הקצבה, אחרת היא תופסק.
א. אמרה שהיא רוצה לקבל שכר בגובה שכר מינימום ומשכורתה הנוכחית היא משכורת דחק עלובה ומשפילה והיא מרגישה מנוצלת.
י. רוצה עבודה אינטיליגנטית ולא עבודה חרושתית שוחקת.
ל. העיר שהוא רוצה לעבוד מעבר לשכר הקצבה, והחוק לא מאפשר עבודה ויוזמה לעבוד יותר.
אני טענתי נגד החוק הדרקוני שאינו מאפשר לי להגיש תביעת פיצויים לאגף השיקום במשרד הביטחון משום שאני מקבל קצבת ביטוח לאומי יותר מחצי שנה, ואם יכולתי לתת שלוש שנים מהיפות בחיי למדינה ולהלחם עליה, אין סיבה שהם יפנו לי עורף כשאני נפגע ולא משאירים פצועים בשטח.
ו. התלוננה על המקלט הטחוב ושמגיעה לנו מועדונית ראויה לשמה, ולא מדובר על חדרי כושר וספא.

לסיכום: אנו תובעים מממשלת ישראל, ממשרדי הבריאות והרווחה וכל הועדות והנוגעים לעניין הנכים, שיכירו בנו כשווי זכויות ולא כמתחזים שמנסים לחלוב כספים. יש בינינו לא מעט אנשים עם מוטיבציה ואינטיליגנציה ויכולת לעבוד עבודות לא חרושתיות וכן ליצור מקומות עבודה כדי שהמדינה תוכל להרויח מאיתנו כיצרנים ולא כנטל על גבה.
ועד שזה יקרה,אם בכלל,נחזור ונרד עמוק אל מתחת לאדמה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.