איפה ה"קשת"?

עזרא דלומי

כחבר קיבוץ (ראש הנקרה) שהתנגד לאופן (ולתוכן) שבו ניהלה התנועה הקיבוצית את המאבק על זכויות החקלאים בקרקע, אני חש חופשי יותר לכתוב את הדברים הבאים.

רבות תהיתי כיצד בעידן שבו הכל מופרט, שבו הרבה נכסים ציבוריים נמכרים בנזיד עדשים, נכשלה הפרטת קרקעות הקיבוצים? מדוע כמעט כל ההפרטות עוברות חלק ורק ההפרטה הזו נבלמה – ולא שאני מצטער על כך.
חברי בקשת הדמוקרטית מייחסים את ההצלחה להד הציבורי שעורה פעילותם. היה לי ויש לי איתם ויכוח על כך. זאת בנוסף לטענות שהיו לי על כך שהקשת לא הבדילה בין קיבוצי המרכז והפריפריה. עניין מהותי, אך הוא לא שייך לענייננו עכשיו.

לדעתי פעילות הקשת הצליחה משום שהיא יצרה שילוב ידיים נדיר בינם לבין בעלי הון שבעצמם חמדו את קרקעות החקלאים. לא במקרה העיתונות הכלכלית, הסוגדת להפרטות, נעמדה על הרגליים האחוריות דווקא כשהפרטה זו עמדה על הפרק. לא במקרה הפעילות של הקשת זכתה לברכתו של חלק גדול מן המגזר ההוני והעסקי. ספק אם ללא קואליציה חד פעמית זו פעילות הקשת היתה מצליחה כפי שהצליחה.
נזכרתי בוויכוח הזה עכשיו, נוכח הדממה הדקה בה עוברת ההפשרה לבניה של קרקעות "תעשיות מלח". איפה הכרזות, איפה השלטים, איפה הכנסים, איפה הבג"צים? בסדר, קיבוץ נוה ים לא קיבל זכויות בקרקע החקלאית בחוף עתלית, אבל תראו מה דנקנר קיבל שם.

בהנחה שהדממה הנוכחית של הקשת איננה נובעת מהסכמתה למהלך תעשיות מלח, מה שנותיר לי להסיק הוא שהקשת בלי ברכתו של ההון לא יכולה להיות אפקטיבית. ולכן היא היתה אפקטיבית נגד מגזר שמאחריו עמד אולי קצת כסף גדול, אבל לא הכסף הגדול בה` הידיעה. יוצא שהקשת חזקה על חלשים.

כנראה שיעניין אותך גם: