כלב שמירה מוכה ומורעב משלים הכנסה

דברים רעים קורים ב"מעריב" ובעיתונות הישראלית הכתובה. בימים האחרונים מתפרסמות ידיעות כי העיתון עומד לפטר 100 עובדים 50 מהם עיתונאים, נוסף על הפיטורים יבוצעו בעיתון קיצוצי שכר רוחביים, לרבות הפחתות של בין 10% ל 30%, זהו גל הפיטורים השני שמתרחש בעיתון בחודשים האחרונים. לא חשוב מה חושבים על "מעריב" כעיתון, אולם הענקת שליטה כמעט בלעדית ל"ידיעות אחרונות" (שאגב כבר הוכרז כמונופול על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים),  בתקשורת הכתובה רעה לעיתונות, לעיתונאים ולדמוקרטיה.

על מצבה של העיתונות הכתובה ומצבם של העיתונאיות והעיתונאים העובדים בה ניתן ללמוד משתי עדויות שפורסמו לאחרונה.

לפני כשבועיים פרסם גל אוחובסקי, עורך ועיתונאי, בטורו בעיתון "העיר", עדות אישית על היסטוריית תלוש השכר שלו. (כיוון שאין קישור למאמר באינטרנט, אני מצטט חלק מהדברים).

"המשכורת שלי ב"העיר" קוצצה לפני שבועיים ב 50 אחוזים. בום. יש קיצוצים. העורך והמו"ל הסבירו שאין ברירה. אחרי שנעלבתי זה תמיד מעליב, הבנתי שזה לא מפתיע. שימו לב: לפני שנתיים עוד עבדתי ב"מעריב" הברוטו שלי היה 19 אלף שקלים לחודש והיתה לי גם מכונית מהעבודה. המשכורת ההיא החזיקה מעמד לא מעט שנים. עד שהתחיל הרעש הגדול.

אז הורידו לי רבע. אחר כך ניסו להוריד עוד רבע וכשלא הלך, פיטרו אותי. בדרך ל"העיר" ויתרתי על עוד שליש כדי להתאים את עצמי לסטנדרטים. אם אתם לא טובים במתמטיקה, אני אסכם: תוך שנתיים הפסדתי 75 אחוזים משכרי. משכיר יוקרתי הפכתי לאחד עם משכורת מינימום. מה שיפה בכל הסיפור הזה שבכל השנתיים הללו תרומתי לעיתונים שבהם עבדתי לא השתנתה. כל שבוע אני מנפק מדור אישי של 900 מילה + מדור מוזיקה של 1500. (והאמת, ב"מעריב" היו גם דעות בעמודים הפוליטיים, אבל מי סופר).

אני יודע שלא נהוג לפרוש את הפרטים האלה בעיתון. עיתונאים תמיד מעדיפים לכתוב על המשכורת של אחרים. יועצי תדמית טוענים שזה לוזרי לספר שדפקו אותך בעבודה. אני חושב שזאת חובתי. אני מוכן לעבור את טקס ההשפלה יחד איתכם. בעיקר כי אני רק המשל, הנמשל הוא קריסת העיתונות הכתובה".

קיים אתוס ותיק הקובע שעיתונאים בעלי יושרה וחמושים באתיקה מקצועית הם הערובה לקיומה של עיתונות דמוקרטית חופשית ובלתי תלויה, הם אלו היוצרים את החומה שעליה מתנפצים האינטרסים הכלכליים והפוליטיים של המו"ל ובעלי עניין אחרים. העיתונות הישראלית מורכבת ברובה מפרולטריון מבוהל המשתכר שכר מינימאלי שמקווה שגם בחודש הבא ייישאר לו מקום עבודה. לצידם חיה קבוצה קטנה ויוקרתית "טאלנטים", מין עיתונאים-בדרנים-אנשי עסקים, המשתכרת שכר של המאיון העליון שתפקידה היחיד הוא להשביע את רצונם של הבעלים.

עדות נוספת על מצבה העגום של התקשורת הישראלית, מביא ארי ליבסקר, "כתב גלובס".

שבמשך שבוע שלם לא הוציא שקל מכיסו. כל ארוחותיו נאכלו לצד כוכבניות באירועי יחצ"נות, הוא קיבל שעוני יוקרה ונעלי אדידס מדגמים נדירים ודהר בג`יפ ניסאן, הוזמן לטוס ללונדון מטעם אוניברסיטת דרבי ואכל עשרות ארוחות.

להלן תיאור הארוחות, המתנות  וטובות ההנאה שקיבל ארי ליבסקר במשך שבוע מיחצ"נים שהיו מעוניינים לקדם את סחורתם.

ארוחות חינם

מסעדת טו-סי (יחד עם הצלם וחבר של צלם + יין): 2,100 שקל
בופה איכותי באינגריד: 200 שקל
בופה במסה: 120 שקל
מסעדת קלודין (עם ידידה + יין): 1,600 שקל
מסעדת ארקדיה (עם ידיד חובש כיפה + שמפניה, יינות מארבעה סוגים ו-18 מנות): 1,800 שקל
מסעדת אדוארדו: 800 שקל
אנג`י (עם החברה ויין יקר): אלף שקל
פורלין (עם החברה ושמפניה): 1,200 שקל
דיטה (עם החברה ומריסה כץ, ארוחה, קינוחים ודרינקים): 2,500 שקל
פסיפיק (עם ידידה): 800 שקל
קפנטו: 100 שקל

סך-הכל על ארוחות: 12,200 שקל

מתנות

סווטשרט של רנואר: 400 שקל
מכנסי טי.אנ.טי: 150 שקל
משקפי שמש אופטיקנה: 700 שקל
נעלי אדידס סנטיאגו: 500 שקל
שעון קסיו יוקרתי: 690 שקל
יין ספרדי: 300 שקל
חליטות תה מסרי-לנקה וסנגל עם עטיפה יפה: 200 (?) שקל
תה טאי-צ`י: 20 שקל
מגבונים לחים לישבן, שלוש חבילות, 60 שקל
בושם לאקוסט: 300 שקל
ערכה להלבנת שיניים: 250 שקל
אל-סבון ואלוורה בסט: 200 שקל
קצף גילוח וולה: 40 שקל
משחה לאחר גילוח של טיטניום: 50 שקל
מוס לתלתלים וקרם לשיער שוקי זיקרי: 100 שקל
שלושים(!) סבונים ממותגים שונים, אם מישהו רוצה: 600 שקל
שעווה למפשעה עם אלוורה של בסט: 200 (?) שקל
חבילת קוסמטיקה ומייקאפ לחברה: 1,000 שקל
קרם ג`ינקו לא ברור: 90 (?) שקל

סך-הכל מתנות: 5,850 שקל

טובות הנאה

זן ספא: עיסוי שבדי, 220 שקל; פילינג חומוס, 350 שקל
ג`יפ ניסאן ליומיים, 1,000 שקל

סך-הכל טובות הנאה: 1,570 שקל

סך-הכל סופי: 19,600 שקל

לא לכל עובד בשכר מינימום יש הזדמנות להשלמת הכנסה שכזו. ליבסקר בתחקירו הייחודי והמצחיק מדגיש את העובדה שלא מעט מהחומרים התקשורתיים שאנו צופים, קוראים, או מאזינים להם מקורם בגוף כלכלי המקדם את מוצריו ולא בדיווח עיתונאי בלתי תלוי, פעם החומרים הללו היו שייכים לעמודים הפנימיים של העיתון היום העורכים והעיתונאים האביונים מעניקים ליחצ"נות של "כוכב נולד" ו"השיר שלנו" מקום של כבוד בעמודי החדשות.