עומק המחשבה שלא כעומק הכיס

אתן/ם מכירות/ים את סיפור המענק בן שלושה מיליון הדולר של ויקטור מדינה מנכ"ל בנק מזרחי לשעבר ואת מעורבותו של הישראלי האולטימטיבי, יעקב פרי, בהסתרת המענק מן הציבור. הוא היה זקוק לשלוש חוות דעת משפטיות עד שמצא את זו שהתאימה לו, לא רק שניסה למנוע מהציבור את המידע, אלא גם טען בפני מועצת המנהלים שישנה חוות דעת משפטית שלפיה אפשר לדחות את הדיווח לציבור, בלי להזכיר ברמז שזו רק אחת משלוש חוות דעת.

בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות נערך עימו ראיון בו התייחס משהו לסיפור המענק שלטענתו אינו אלא בלון נפוח. להלן כמה דברים שאמר בראיון שמציגים אותו כעוד אחד מהוגי הדור הנוכחי. דובר על שנאת הבנקים ונשאלה שאלה שאולי אותה שנאה קשורה לסכומי הכסף שמקבלים מנהלי הבנקים תשובתו הייתה ממש מאירת עיניים: "כסף למנכ"לים-אז מה? מה יש? כולם צריכים להיות פושטי ידיים (יד אחת לא מספיקה)? אנשים עושים עבודה, מקבלים אחריות, הם מתוגמלים על זה. אם זה מקום פרטי זה בסדר גמור. מדינת ישראל אינה מדינה קומוניסטית, לשמחתי. היא לא מנוהלת על ידי וועד פועל, שקובע כמה גרם חמאה אני אוכל ביום. היא מדינה פתוחה, ליברלית, מערבית. יש בה בעלי הון, יש בה אנשים מיעוטי יכולת (כי הרי זו מהותה של מדינה ליברלית מערבית). ללא ספק יש במדינה בעיה חברתית גדולה מאוד, אבל לא באמצעות המשכורת של אלי יונס, יעקב פרי, או המענק של ויקטור מדינה יפטרו אותה. זה הכל צרות עין וקינאה. לא יותר מזה".

באותו עניין הוא נשאל: "ברמה העקרונית, אתה לא חושב שראוי שמנהלים יחתכו בשכר, למשל בזמן פיטורים?" תשובה: "לא, אלא אם הם החליטו לתת את הכסף למטרות צדקה. זה הרי הצגות. אם אלי יונס יגיד מחר ששנה הוא לא יקבל משכורת- ייקחו את הכסף ויתנו אותו לירוחם?". הוסיף העיתונאי ואמר: "אולי יפטרו עשרה אנשים פחות." תשובה: "אוי, באמת. תפסיקו עם הסוציאליזם הזה. זו דמגוגיה זולה. מפטרים עובדים כי המערכת החליטה שהם לא נחוצים או שהארגון רוצה להתייעל (שימו לב שכאן אינו מדבר על מנהלים אלא על מערכות אנונימיות). פיטורים עושים לגופו של עניין. די, מספיק. תחזור ל`שגריר`, אני לא מוכן לדבר על זה יותר. באת כדי לדבר על ה`שגריר`, אז בזה גמרנו. קאט." (איל גונן, לא מחזיר את התיק, שבע ימים, 28/1/2005 עמ` 32).

היו"ר, המשתכר 90000 שקל לחודש עבור 60% משרה, יכול לחלץ מעצמו רק אמירות שכל זב חוטם היה חושב פעמיים אם לומר אותן. יש לי כלל כאשר מרואיין מסוגו של פרי (לצערי יש רבים כמוהו) משתמש בלי קשר לכלום במילים קומוניזם, סוציאליזם ודמגוגיה, אני יודע שעומק מחשבתו קטן בהרבה מעומק הכיס שלו.