רובינשטיין נ` פחימה

בהיסטוריה של ימי הכיבוש האפלים הללו תיזכר הקריירה של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ושופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין כפרק עגום, תולדות מעשיו של פקיד בכיר בבירוקרטיה היעילה של תעשיית הרוע. ההחלטה של השופט רובינשטיין בעניינה של טלי פחימה בתחילת השבוע היא תיעוד מייצג של פועלו.

השופט רובינשטיין הפך את החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את טלי פחימה למעצר בית וקבע כי " השילוב בין המסוכנות לחשש ההימלטות מונע הידרשות לחלופת מעצר" וקובע כי יש לעוצרה עד תום ההליכים.

ההחלטה של השופט מתחפשת לטקסט משפטי המציג כביכול את הדילמה שבין חירותו של הנאשם למול שלום הציבור.השופט רובינשטיין מעיד על עצמו כי התייסר ארוכות טרם קיבל את החלטתו וכך הוא כותב " תיק זה לא היה קל להחלטה, ודעתי היטלטלה בשאלה האם תגבר יד העילות, ובראשן המסוכנות מטעמי בטחון המדינה, שמעלה המדינה בבקשה למעצר שאינו מעצר בית, או שמא תגבר זכות החרות של המשיבה." קריאה של החלטת השופט מצביעה שייסורים מוסריים או התחבטויות בדילמות דמוקרטיות הם הדבר האחרון שניתן למצוא בהחלטה המשפטית והאידיאולוגית המופרכת של השופט.

כמו בכל פסק הדין השופט פותח בתיאור השתלשלות סדר האירועים המשפטי והעובדתי.

בפסקה ג` של פסק הדין מתאר השופט את הרקע המשפטי הקודם לדיון:

" לרקע יצויין, כי ביום 5.9.04 נעצרה המשיבה בצו מעצר מינהלי שנחתם על ידי שר הביטחון. המעצר אושר הן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (ב"ש 92975/04, כבוד הנשיא א` גורן), והן על ידי בית משפט זה (עמ"ם 8607/04, כבוד השופטת א` פרוקצ`יה). ואולם, העובדות שעמדו ביסוד המעצר המנהלי אינן קשורות כנמסר לעובדות נשוא כתב האישום בהליך זה".

מן הראוי לשים לב למשפט האחרון "ואולם, העובדות שעמדו ביסוד המעצר המינהלי אינן קשורות כנמסר לעובדות נשוא כתב האישום בהליך זה". השופט רובינשטיין סוקר את תולדות ההחלטות שקיבלו שר הביטחון ובית המשפט המחוזי והעליון ששלחו את טלי פחימה למעצר מינהלי, וקובע כבדרך אגב וכעניין של שיגרה משפטית כי העובדות שעמדו ביסוד החלטות  הדרקוניות ואנטי דמוקרטיות הללו של "כבוד השופט א` גורן וכבוד השופטת א` פרוקצ`יה" לא התגבשו ליצירת כתב אישום. בעברית פשוטה ולא משפטית טלי פחימה הייתה עצורה במעצר מינהלי במשך חודשים לשווא. השב"כ הציג את המסמכים, כבוד השופטות והשופטים התלבטו קמעה, חתמו ושלחו האזרחית פחימה לבלות בתנאי כליאה קשים ובבידוד בבית הכלא. אבל לא בזוטות מעין אלו עוסק דיונו של כבוד השופט רובינשטיין.

השופט בוחן בהחלטתו שני יסודות  – "מסוכנותה הבטחונית" ו "החשש להימלטות" של טלי פחימה.

את  התגבשות "מסוכנותה הביטחונית" של טלי פחימה מתאר השופט כך: " ראשית דרכה של המשיבה לג`נין, כנטען, היתה למטרה אנושית של הקמת מרכז מחשבים. ואולם, כך מלכתחילה; אלא שבמהרה נעה פעילותה לכיוון החורג ממרכז מחשבים, אל עבר מעורבות אישית בדרגת עוצמה גבוהה עם ראשי טרור, במחוזות הטרור, תוך הזדהות עמם בדרגה משמעותית". וכך הופכת תפיסתה האידיאולוגית של טלי פחימה והזדהותה עם הפלסטינים לעילה מרכזית להמשך שלילת חירותה. לא החזקה בכלי נשק, לא מידע מודיעיני סודי, לא יכולת להפעיל אנשים אחרים, לא פצצה מתקתקת אלא ההזדהות והתפיסה האידיאולוגית הם שהופכים את טלי פחימה לאיום על בטחון מדינת ישראל.

"הקש" הנוסף ששבר את גבו של גמל המסוכנות הבטחונית, אליבא דרובינשטיין,   הם שהייה בשטח צבאי סגור שהשהייה בו אסורה על פי הדין, נשיאה וירי בנשק ותרגום מסמך שכלל מעט טקסט בשפה העברית ובעיקר תמונות ושרטוטים. גם השופט נאלץ להודות שהתרגום נעשה לאנשים דוברי וקוראי עברית. אולם על מנת להאדיר את מסוכנותה הבטחונית של טלי פחימה  השופט פונה לציון הבחנות ביוגרפיות לשוניות חשובות מבחינתו כגון העובדה הקריטית שבניגוד לזביידה וחבריו שפת אימה של טלי היא עברית, וכמו כן הוא אינו שוכח לציין את העובדה שטלי שירתה בצה"ל, אמנם בתפקיד זוטר, מודה השופט. עובדה זו אמורה לשכנע אותנו הקוראים שלקריירה הצבאית הזוטרה של טלי פחימה יש משקל משמעותי בפיצוח הפרטים המבצעיים הסודיים של הצבא הישראלי.

אגב, עונשו של החייל שאיבד את המסמך, החייל, ששופט בית המשפט המחוזי בתל אביב – צבי גורפינקל, קבע שרשלנותו פגעה בביטחון המדינה יותר מתרגום המסמך לעברית על ידי טלי פחימה, נידון ל 28 ימי מחבוש בכלא צבאי.

באשר לנשיאה וירי בנשק, כבוד השופט כזכור שירת גם כיועץ המשפטי לממשלה, הסמכות האחראית לאכיפת שלטון החוק, אם היועץ המשפטי לממשלה רובינשטיין היה מעמיד לדין אנשים שעברו על עבירה זו בשטחים בתי הכלא הישראלים היו מלאים באלפי מתנחלים שהפכו את השטחים בתקופת כהונתו של אביר שלטון החוק למערב הפרוע. יש הטוענים כי מה שמנע את אכיפת שלטון החוק בשטחים, היתה, בין היתר, הזדהותו האידיאולוגית של היועץ רובינשטיין.

כאמור, נימוקו המרכזי של השופט לקבלת הערר של המדינה ושליחתה של טלי פחימה למעצר היא העילה האידיאולוגית. " מסוכנות של אדם המזדהה משמעותית עם מטרה אידיאולוגית, שעה שהגבול בין הבעת הזדהות לגילויים של סיוע היטשטש וכמו נמחה; בכך נעשה אדם "שבוי מטרה". כל אלה באשר למסוכנות".

האידיאולוגיה של טלי פחימה היא גם זו שגורמת לשופט לקבוע כי מתקיים היסוד השני להמשך מעצרה של טלי פחימה "חשש ההימלטות". ההזדהות עם הפלסטינים בשטחים, ביניהם זכרייה זביידה שאינו זקוק יותר ל"מגן אנושי" כיוון שהוצא מרשימת המבוקשים של צה"ל, מעלה אצל כבוד השופט את החשש הנורא שטלי תימלט באישון לילה מבית אמה בקריית גת , תחצה את הגבול תיכנס לשטח צבאי סגור בו תמשיך להביע את הזדהותה עם הפלסטינים,  ואולי חלילה גם  תקים מרכז מחשבים לילדים.