ייצוא עינויים, אז מה אם זה קניינך, הפילוסוף קישון ואצבע משולשת עירקית

תחקיר ארוך במגזין "ניו יורקר" מגלה שממשלת ארצות הברית מבצעת "outsourcing" לעינויים של חשודים. התחקיר מספר על תכנית סודית מיוחדת של המימשל בשם – "extaordinary rendition" שבמסגרתה הטיסו אנשי יחידה אמריקאית מיוחדת אנשים שנעצרו בארצות הברית ונחשדו בפעילות הקשורה לטרור למדינות אחרות בהן הם עונו. התחקיר מספר, בין היתר,  את סיפורו של מהאר ארער, מהנדס קנדי שנעצר בניו יורק הוטס לסוריה ושם עונה ושוחרר בעקבות לחץ ממשלת קנדה. שגריר סוריה בארצות הברית הודה שלארער לא היה שום קשר לטרור. ההערכה היא שמאה וחמישים אנשים נחטפו והועברו ללא ידיעות משפחותיהם וללא כל הליך משפטי ראוי במטוסים למדינות אחרות, בעיקר לסוריה, מצרים, מרוקו וירדן,  מדינות בהן עינויים הם פרקטיקת חקירה שגרתית. אחד האנשים המרכזיים המצדיקים מדיניות זו הוא אלברטו גונזלס שנבחר לאחרונה למשרת שר המשפטים האמריקאי.

הבלוג Left2Right הופך להיות אחד הבלוגים הפופולריים ביותר ברשת. הבלוג כולל בין כותביו פילוסופים רבים, כגון ריצ`ארד רורטי, ג`ראלד דבורקין, אנתוני אפייה, תומס כריטיאנו, ג`ושוע כהן, דברה שץ ורבים אחרים, מציע לעיתים קרובות ניתוח אנליטי מעניין בלשון בני אדם לסוגיות אקטואליות. כדאי במיוחד לקרוא מה שכותבת אליזבת אנדרסון, פילוסופית פוליטית מאוניברסיטת מישיגן, אנדרסון כתבה סדרה של שלשה מאמרים בהירים ומעניינים המציגים טיעונים בעד הטלת מיסים לצרכים חברתיים, בדרך היא מפריכה טיעונים שכיחים כגון: "אין לפגוע בקנייני על מנת להיטיב עם מצבם של אחרים", או "יש לי זכות קניין טבעית".(כותרת הפוסטים "How not to complain about taxes")  אנדרסון גם יוצאת נגד תכניתו החדשה של הנשיא בוש להפרטת מערכת הבטחון הסוציאלי האמריקאית.

מכל שלל ההספדים הסכריניים נוסח יאיר לפיד על "אפרים", וכתבות הפרופיל על החיים שבין שוויץ לישראל, כדאי לקרוא באתר "יסוד" את מאמרו של גידי נבו "פרופסור הוניג ומלחמתו במס" על האוטופיה הכלכלית של אפרים קישון. קווים לדמותו של הגיבור הקישוני השמרני והאגואיסט. הגיבור הקישוני מציג באופן וולגרי והומוריסטי את כל הטיעונים שאנדרסון מפריכה. נבו כותב: " הבעיה החמורה ביותר, המסוכנת ביותר, הרעילה ומעוררת ההתנגדות הגדולה ביותר של החברה האנטי-כלכלית טמונה בנתח העצום, ההולך וגדל, שהיא נוטלת מרכושו ומכספו של האדם הכלכלי. אבל עד כמה הנתח הזה צריך לקטון כדי שהחברה תוכל להפוך לחברה כלכלית אוטופית? תשובה מעניינת לשאלה זו ניתנת בצורה עקיפה ברשימה `הקריירה המזהירה של פרופסור הוניג`".

נעמי קליין כותבת ב"Nation" על הבחירות בעירק. הפרשנות של קליין לבחירות בעירק היא שהעם העיראקי דחה את משטר הבובות האמריקאי של איאד עלאווי ובמקום זה בחר ב"ברית העירקית המאוחדת" שבמרכז מצע הבחירות שלה סעיף הקורא לארצות הברית לעזוב את עירק, כמו גם סעיף הקובע "שעל המדינה לכונן מערכת ביטחון סוציאלי שתדאג לתעסוקה עבור כל אזרח ולדאוג לאמצעים שבאמצעותם הם יוכלו לבנות את בתיהם" וכן "לבטל את חובות עירק לעשות שימוש בכספי הנפט לצורך פיתוח כלכלי".  סעיפים אלה מנוגדים לחלוטין למדיניות המימשל האמריקאי שאינו מעוניין לעזוב את עירק ושמנסה לכונן בה כלכלת שוק קפיטליסטית על פי תכתיבים של קרן המטבע הבינלאומית.

אולם, כותבת קליין, אין סיכוי שהאמריקאים שהתרגשו עד כדי דמעות מאומץ ליבם של הבוחרים העירקים ימלאו אחר העדפותיהם הדמוקרטיות ההזויות שבאו לידי ביטוי בקלפי.