שחיתות ב"ויסקונסין" ושבוע אילי הטקסטיל ב"הארץ"

ביום שישי פורסמה כתבת תחקיר של רונית צח ועינת פישביין על חלום הבלהות של תוכנית וויסקונסין, או בשמה המכובס מ"רווחה לעבודה". תוכנית זו, שבה שותפות חברות עסקיות מחו"ל וחברות כח אדם ישראליות, שאמורה לפתור את בעיות האבטלה. התכנית היא פרק נוסף מהדת החדשה המצווה להפריט כל מה שזז, הפרטה המטיבה עם החברות העסקיות ופוגעת באלו שהיא אמורה לפעול כביכול לטובתם. כרגיל במקומותינו הנפגעים הם אלו שכוחם אינו מאפשר להם להתנגד למהלך. ארגונים חברתיים מנסים כעת ליצור מערכת שתעקב אחרי ביצוע התוכנית. זוהי אחת הכתבות המקיפות וביקורתיות ביותר שנכתבו בנושא בעיתונות הישראלית, כדאי לעיין.

במוסף הכלכלי של "הארץ" הכריזו כנראה על השבוע האחרון כשבוע הוקרה וחנופה לאילי הטקסטיל בישראל, לאחר הכתבה על המטאור הצעיר שמשליך מאות עובדים לרחובות קרית גת ומרוקן את קופת "פולגת", המיליונר ההומניסט המתייסר – עופר גלבוע, מפרסם בסוף השבוע יורם גביזון, מאמר על יקיר החברה הישראלית והעיתון, דב לאוטמן –  יו"ר חברת הטקסטיל דלתא. לאוטמן סגר את המתפרה האחרונה של התאגיד בכרמיאל, מתפרה שהעסיקה 150 עובדות, חלקן עולות חדשות, וחלקן תושבות הכפרים הדרוזים בגליל. מעשהו זה של לאוטמן הופך אותו לצדיק גמור שאין רבים כמוהו במקומותינו. לדעת גביזון, אם לאוטמן היה נוהג כקפיטליסט קר רוח ואכזר הוא כבר היה צריך לסגור את המתפרה לפני חמש או שש שנים. אני מניח שזה מה שלאוטמן אומר לעובדות הירדניות שלו במפעל באירביד – "זה הכל פילנתרופיה למען תהליך השלום, אחרת הייתי מעביר את המפעל הזה לסין שם אני יכול למצוא פועלות כמוכן בחצי מחיר".