על בולשיט

אני מניח שאפשר להגדיר חלק ממה שאנחנו עושים ב"העוקץ" כאיתור ותגובות לבולשיט. הוצאת הספרים של אוניברסיטת פרינסטון מוציאה לאור בימים אלה את מאמרו המפורסם של הפילוסוף הארי פרנקפורט – "On Bullshit"  כספר. פרנקפורט מבצע ניתוח פילוסופי של המושג "בולשיט". הנה תרגום קטע קצר מהמאמר  של פרנקפורט (המופיע באתר המעניין של מט איגלסיאס).

בקטע זה פרנקפורט מנסה להסביר מדוע יש כל כך הרבה בולשיט.

"מדוע יש כל כך הרבה בולשיט? ודאי שאי אפשר להיות בטוח שיש כיום יותר בולשיט מאשר בעבר. כיום יש הרבה יותר תקשורת מכל הסוגים מאשר בעבר, אולם השיעור היחסי של הבולשיט כנראה לא גדל. מבלי להניח ששיעור הבולשיט כיום גדל, אני אציין כמה שיקולים שינסו להסביר מדוע כמות הבולשיט כיום גדולה כל כך.

בולשיט הוא בלתי נמנע כאשר הנסיבות מחייבות מישהו לדבר כאשר הוא לא יודע על מה הוא מדבר. כך שייצור הבולשיט זוכה לעידוד כאשר המחויבויות או ההזדמנויות של אדם לדבר על נושא כלשהו רבות יותר מאשר הידע העובדתי שלו אודות אותו נושא. הפער הזה שכיח בחיים הציבוריים כאשר לעיתים תכופות אנשים נדחפים, אם באמצעות נטיותיהם האישיות או על ידי דרישות מאחרים, לדבר על נושאים שהם סובלים מבורות מסוימת אודותם. דוגמה קרובה לכך, נובעת מהאמונה הנפוצה בדמוקרטיה שלאזרח צריכה להיות דיעה אודות כל דבר, או כל דבר שקשור לניהול חיי המדינה." 

לרגל הוצאת הספר מקיים  ה"ניו יורק טיימס" (שמדיניות העריכה שלו אוסרת על הופעת הביטוי הזה בעיתון)  ראיון עם הארי פרנקפורט על הספר, פרנקפורט מדבר על ההבדלים בין הבלשטן (מייצר הבולשיט) לשקרן, על היחס של שניהם לאמת, על הרתיעה שלנו משקרנים ועל הסובלנות שלנו כלפי בולשיט. על ההסטוריה של בולשיט, סוקרטס כנראה היה אחד הראשונים שזיהה בולשיט אצל הסופיסטים. 

שאלה נוספת שפרנקפורט לא עונה עליה בראיון היא למה יש כל כך הרבה בולשיט בישראל.