לובשי החולצות השחורות וציד ילדי הגדר

באמצעות עדה רבון מארגון "מחסום" קיבלתי את הדיווח הבא שנכתב על ידי איה קניוק:

"היום אחר הצהריים טלפן אלי ידיד, ומספר לי שבנו אוסאמה בן הארבע עשרה, שוכב בבית חולים פצוע קשה, כדור חי חצה את חזהו, מאבטחי גדר ההפרדה ירו בו.

הוא מספר שהחומה (מה שמכנים גדר ההפרדה) זוחלת לה בינות לבתי ביתוניא שליד רמאללה. וכמו בקלנדיה, (ששם הכרנו), מתקיים גם שם אותו טקס עצוב וממאיר של ילדים קטנים זורקים אבנים לעבר סמלי הכיבוש, החומה הנבנית, וחיילים שלדבריו במקרה הזה לרוב יורים באוויר או גז או גומי שבינתיים לא פגע.

אלא שיש עוד איבר שנוסף לכוחות הכיבוש; דהיינו הצבא והמשטרה, ואלה שומרי גדר ההפרדה (שכמובן איננה לרוב גדר אלא חומה). הם לבושים שחור לרוב, ונושאים רובים ואקדחים, שני זוגות, בשתי מכוניות, מסתובבים ומחפשים את הילדים כדי לצוד אותם.

הם, הוא מספר, יורים על מנת להרוג.

קודם היה ילד בן שתים עשרה לפני איזה זמן שנרצח, בן יחיד, ואחר כך ילד אחר שנפצע, שהוא לא מכיר. לפני שבועיים שוב ילד בן שתים עשרה ששוכב עם בנו באותו בית חולים עם כדור שנכנס הגב ויצא דרך הבטן, נורה מאחור.

הפעם שוב. שלשום. הם זרקו אבנים הוא מספר. ארבעה ילדים וביניהם בנו ועלא האני. החומה ממש בין הבתים הוא מסביר. קודם היו החיילים, ירו באוויר, ואז הלכו. ואז הילדים ראו רכב מרחוק והחליטו לעזוב. והלכו. הם כבר היו במרחק מאתיים מטרים מהחומה עם גבם לשם, כשהמאבטחים ירו בהם. קודם הם פגעו בבנו. הכדור נכנס מאחור, דרך הגב, לחזה, ויצא מלפנים, והוא נפל. עלא האני, חברו הטוב, גם הוא בן ארבע עשרה, ניגש לעזור לו, והם ירו לו בראש, והוא מת, ואז הם עזבו.

אני רוצה שהילד שלי יהיה הנפגע האחרון הוא אומר לי".