לא פעם אני יוצא כנגד השכר הגבוה של מנהלים בכירים אשר כישרונם הכמעט יחיד הוא לסדר לעצמם משכורות גבוהות, מצנחי זהב ודברים דומים. עכשיו אני יודע שגם לי יש עתיד. אפשר לגבות סכומי כסף גבוהים גם מייעוץ למשרד החינוך המקוצץ תדיר, לא יעוץ סתם אלא יעוץ סביב השעון. מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת מדווחים ב"ידיעות" על הפרופסור המייעץ, ויקטור לביא, אשר במשך כשנתיים הצליח לגבות עבור עבודתו הפורייה כ-2.2 מליון שקל (הפרופסור שעבד (על המדינה) שעות נוספות, יום שישי 25/2/2005 המוסף לשבת עמ` 16-17). בכתבה מוזכר הסכום 300 שקל לשעת יעוץ, חישוב פשוט יגלה שמדובר במעל 7000 שעות יעוץ במשך שנתיים. בשנה במשרה מלאה עובדים כ- 2000 שעות ואף פחות מכך, והנה יש לנו פה סופר-מן שמלבד משרתו המלאה כמרצה באוניברסיטה יכול לעבוד עוד משרה וחצי כיועץ.
לפני הכתבה הזאת התקנאתי בפרופסור לביא בעיקר בגלל הנגישות שלו לנתונים עדכניים של משרד החינוך והמחקרים הרבים שפרסם בנושא, עכשיו מתברר שלא רק מדע היה שם אלא גם החזרים כספיים משמעותיים. תגידו מה אכפת לך? אכפת גם אכפת, בגלל שתי סיבות. האחת, שאותו פרופסור הפך לדמות מרכזית בועדות השונות העוסקות במערכת החינוך, כולל כח המשימה הלאומי (ועדת דברת). אותם דו"חות שיש בהם יותר מקמצוץ של תפיסה כלכלית שלדעתי יפגעו במערכת החינוך הפגועה גם כך. השנייה, לא מדובר רק בכסף הרב שהופנה לעברו אלא גם בהגשת דו"חות מטעים שכללו שעות עבודה פיקטיביות. השיא היה הגשת דווח על 10 שעות עבודה בתאריך שאינו קיים (31 באפריל 2000). לא רק זאת הוא נאלץ להחזיר 400000 שקל למדינה לאחר שנקבע שגבה כספים שלא כחוק.
משרד ממשלתי שמצא שאחד מיועציו עשה מעשה רמאות סביר שיפנה למשטרה ואם לא זה לפחות יפסיק להתייעץ עמו. אבל משרד החינוך שלנו אינו מתעסק בקטנות, פה מיליון ושם מיליון, זה כסף קטן. לכן פעלה שרת החינוך לצירוף לביא לוועדת דברת (על פי גילת, דיין ושבת), או לחילופין לא פרסמה את מעשיו והניחה לדברת לצרפו לוועדה כיון שזה היה התנאי של דברת עצמו (דברי יועצת התקשורת בר). במידה רבה יש פה מן הנחה מובלעת שיש אנשים אשר אי אפשר בלעדיהם גם עם עשו מעשים בעייתיים, מן יצורים שאין לחייב אותם בתוצאות מעשיהם. אולי יש פה שיטה שעל פיה ממנים לועדות אנשים אשר אנו יודעים עליהם כמה דברים שיכולים לפגוע בהם ואז הם מתנהגים כיאות ומגיעים למסקנות שרצינו שיוסקו.