מטרודן, פסק הדין

רק היום בבוקר הצלחתי להשיג את פסק הדין של בית הדין לעבודה (מסמך ארוך)בנושא מטרודן. לאחר שקראתי אותו בעיון אני רוצה להעיר כמה הערות. פסק הדין ברור וחד: "לטעמי, מניעת הפגיעה בזכות ההתארגנות של עובדי מטרודן מחייבת למנוע הפעלת תחבורה הציבורית בבאר שבע שלא על ידי מטרודן. לשון אחרת, אסור שבית הדין לעבודה יתן ידו לפעולה של רשות מינהלית שהיא בבחינת "שוברי שביתה ממלכתית". הממשלה המפריטה אינה יכולה גם להפריט וגם לפעול לאחר מכן באמצעות כוחה המסדיר כדי למנוע מן העובדים להתארגן.

בנוסף מציג פסק הדין את טיעוני משרד התחבורה באור שלילי. " התרשמנו שבהקשר זה מנסה המדינה בטיעוניה בפנינו לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד, נטען על ידי המדינה ש"הפתרון שנבחר על ידי שר התחבורה הוא פתרון שמתערב באופן המינימלי ביותר בסכסוך בין הצדדים". "מאידך, מכירה המדינה בעובדה שלפעולה השלכה ישירה על הסכסוך בין צדדים".  יותר מכך, החברה המחליפה את מטרודן אינה משלמת תמורת הזכיון אלא מקבלת תמורה על הסכמתה לשמש שוברת שביתה: "תנאי המכרז לקבלת ההיתר הזמני לא כללו תשלום בעד הזכות להפעלת הקווים אלא תמורה בעד ההפעלה כאמור, בדרך של השלמת הכנסות עד לתקרה של 350,000 ₪ (סעיף 10 למכרז לקבלת ההיתר הזמני) ". מצא בית הדין שיש כאן שיתוף פעולה מעשי בין משרד התחבורה למעסיק.

משרד התחבורה עושה את אשר הוא עושה, לטענתו, רק בגלל הפגיעה החמורה של השביתה במשתמשי התחבורה הציבורית. מעניין ששר התחבורה הנוכחי כל הזמן דואג לאנשים שאין להם הכל אבל הדרך שלו לעשות זאת היא יותר ממשונה. הדאגה הבלתי נגמרת הזו מצאה ביטוייה בתמיכתו הבלתי מסוייגת בתוכניות האוצר אשר פוגעות בדיוק באותם אנשים. בית הדין מתייחס גם לטיעון הזה וטוען שישנה פגיעה במשתמשי התחבורה הציבורית אבל זו אינה עד כדי כך חמורה שבעטייה צריך לפגוע בזכות היסוד להתארגנות. בנוסף נקבע שתחבורה ציבורית אינה שרות חיוני.

נורא נחמד לי לכסח את משרד התחבורה ואת השר, אבל עיקרו של פסק הדין הוא הקביעה החד משמעית שזכות ההתאגדות אינה ניתנת לחוקה. "זכות ההתאגדות ביחסי העבודה מורכבת מאלה: הזכות להתארגן, הזכות לנהל משא ומתן קיבוצי וחופש השביתה. ההליך שבפנינו מתמקד בזכות ההתארגנות, שהוכרה במשפט הישראלי כזכות יסוד.  בספרו, פרשנות במשפט, כותב נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו "כולל בחובו את זכותם של עובדים ומעבידים `להתארגן`, כלומר להקים ארגון עובדים ומעבידים". 

 בית הדין בניגוד לאשפי כלכלה למיניהם רואה את מצב העובדים בארץ לאשורו: "הזכות ההתארגנות של עובדים בארץ נתקלה במרוצת השנים במגוון קשיים וביניהם: העדר אמצעים כספיים מספיקים לארגון עובדי מפעל; פיטורי עובדים שביקשו להתארגן; הקמת ארגוני עובדים מתחרים ולא אוטנטיים (company unions); הפעלת לחץ על העובדים מטעם המעסיקים להימנע מלהתארגן; חוסר האיזון הכלכלי בין הצדדים ויכולתם של חלק מן המעסיקים לספוג נזקי שביתה ארוכת טווח. התערבות חיצונית במאמציו של ארגון עובדים לארגן עובדי מפעל עלולה, הלכה למעשה, לסכל את זכות ההתארגנות של העובדים בישראל". לדעתי מצב זה פוגע בדמוקרטיה במדינת ישראל על אחת כמה וכמה כאשר משרד ממשלתי עסוק בשבירת שביתות.

התארגנות אינה סתם משהו אלא שמטרתה חתימת הסכם קיבוצי. "כך, תכליתו של חוק הסכמים קיבוציים וההנחה הגלומה ביסודו היא שבמפעל בו העובדים מאורגנים ייחתם הסכם קיבוצי".ב לדעתי הצעד הבא במאבק העקרוני הזה צריך להיות חיובם של מעסיקים לחתום הסכם קיבוצי  כאשר עובדיהם מתארגנים, כי אין משמעות להתארגנות בלי הסכם קיבוצי. תפקיד הכנסת לחוקק חוק שיסדיר את הנושא. אבל בכנסת כידוע תמיד יש נושאים יותר חשובים.

ראוי לציין שגם נציג המעבידים, יצחק קאול (פעם או אמר בראיון שאהד את מכבי רמת עמידר וישר קיבל אצלי נקודת זכות), תמך בעמדה המובעת בפסק הדין. אולי זה סתם מקרה אבל יתכן שיהיו כמה מעבידים שיכירו בזכויות של עובדיהם בלי הצורך במאבקים משפטיים ואחרים. חברת דן מחזיקה באחוז נכבד  מהבעלות על מטרודן. חברת דן אשר הייתה עד לא מכבר קואופרטיב וקשה לי להבין למה אינה מפעילה את כוחה כדי שלא רק נהגי דן אלא גם נהגי מטרודן ייהנו מזכויות היסוד שלהם.

הייתי רוצה שעובדים אחרים יגלו את האומץ לעמוד אל מול המעסיקים כמו שעושים עובדי מטרודן, רק בזכות אנשים כאלה נראה עתיד העבודה בישראל מעט יותר בהיר.

היום בשבעה ימים של ידיעות אחרונות פורסם מאמר של מיכל גרינברג המתאר את הנפשות הפועלות במאבק. משום מה אין הוא מופיעה ב-YNET.