אהבת הארץ והגמלאים של גנדי

אתמול אישרה ועדת החינוך של הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת החוק להנצחת מורשת רחבעם זאבי (גנדי). ההצעה להנצחת גנדי, טוען יוזמה, פרופ` אריה אלדד, היא להנציח את את אהבת הארץ של גנדי ולא את מורשתו הפוליטית. הבחנה מעניינת, מהן גבולותיה, מי אוכלוסייתה ומהו אופיה של הארץ שכה אהב המנוח? זאבי כידוע אהב את הארץ הזו גדולה ורחבה ככל האפשר ונקייה מפלסטינים. זו הייתה אהבת הארץ הלא פוליטית של האיש.

ועדת החינוך מבטאת את רוח הפרלמנט הישראלי, ששבעים מחבריו תומכים בקיום יום אבל והקמת מכון למורשתו. ביום האבל יתקיים טקס זיכרון ממלכתי ליד קברו, הדגלים במוסדות המדינה יורדו לחצי התורן ובבתי הספר יועלו "קווים לדמותו ופועלו". תקציב מכון גנדי יהיה זהה לתקציב מכון רבין.

בין חברי הכנסת התומכנים בהנצחת הטרנספריסט הגזען, נציג הליברליזם היורופאי, מר יוסף לפיד שהסביר את תמיכתו בהצעת החוק בכך שזאבי היה ידיד אישי שלו. אמיר פרץ שתמך אף הוא בהצעה ציין שגנדי "ידע להיות בעל ברית לציבור העובדים והגמלאים" וסגנית השר במשרד המשנה לראש הממשלה אורית נוקד מהעבודה אמרה שהיא "בעד כל דבר שיש בו כדי לשמר ולהנציח דברים שקשורים לאהבת ארץ ישראל ואני יודעת שרחבעם זאבי מאד אהב את ארץ ישראל, עשיתי הפרדה בין הדעות הפוליטיות של הבן אדם לבין הצעת החוק".

אכן מרגש לראות את חברי וחברות הכנסת שלנו המצליחים ברגע נדיר זה לדלג מעל חילוקי הדעות הפוליטיים ביניהם ולהתאחד סביב יוזמה משותפת.

אגב מספרים על מוסולוני שאהבתו לנופי איטליה לא ידעה גבולות, פרנקו נהג כבוד בקשישים ולהיטלר היו ידידים קרובים לא מעטים.