האם ידעתם/ן שבישראל שיעורי המס על הכנסות מעבודה נמוכים מאשר באיחוד האירופי בכל רמות ההכנסה. בחלק מרמות ההכנסה שיעורי המס קטנים גם משיעורי המס במדינות ה-OECD , שכוללות כמובן גם את ארה"ב. ברמות השכר הגבוהות של פי 10 מהתוצר לנפש שיעורי המס גבוהים מאשר בלגיה, דנמרק, פינלנד, שבדיה, הולנד ונורווגיה. בארץ שיעור המס הממוצע הוא 45.1% לעומת כמעט 59% בדנמרק. בישראל אוהבת הילדים, בניגוד למדינות אחרות מערכת המס אינה מתייחסת למצב המשפחתי של העובדים. אין ספק שהממצאים מעניינים. השאלה למה כל כך מעט נכתב על כך?
בחיפוש באתר האינטרנט של עיתון הארץ לא מצאתי התייחסות לכך, אולי כיון שמנוע החיפוש שלהם גרוע, אבל אולי גם כי ממצאים אלה אינם משרתים את תפיסות חלק מהכותבים. בחיפוש ממוקד יותר תחת שמותיהם של שטרסלר וטל גם כן לא הצלחתי למצוא דבר. ב-YNET, היה מאמר אחד שדן בכך, מאמר שמסר אל עיקרי ההודעה לעיתונות של בנק ישראל.
משום מה באותו יום בו פורסם הדו"ח הזה מצא לנכון אברהם טל להעלות את הנושא הנלוז של מס אחיד (Flat tax), קרי, שיעור אחיד לכולם. אם כיום במס על עבודה יש מימד פרוגרסיבי שעל פיו מי שמשתכר יותר משלם מס בשיעור גבוה יותר בעתיד יהיה שיעור המס זהה. מס כזה מיושם היום במדינות כמו רוסיה ומדינות בלטיות אחרות. אפילו בארה"ב לא הרהיב בוש עוז להציע, שלא לומר ליישם, את המס הזה שבחוגים שמרניים נחשב כמעט לטוב בעולמות האפשריים, מלבד כמובן ביטול מס הכנסה.
תוהה אני, האם אותם כתבים כלכליים אינם אלא אידאולוגים המטאטאים מתחת לשטיח אמיתות שאינן לרוחם? היכונו גם לדוברי האוצר, ובראשם מספר הסיפורים וממשיל המשלים, שימשיכו לטעון שהמס בארץ גבוה מידי ויש להורידו כי אם לא כולם יברחו, ועוד ועוד.