שכר מקסימום למיישרי שיניים

יהודית קנולר

לפני כשנה נפלתי במדגם של סקר דעת קהל על סל התרופות: הרצוי והצפוי. הציבו בפני דילמות קשות, בסקר הטלפוני, כמו האם להעדיף הארכת תוחלת חייו של חולה סרטן מול ההשקעה בתחלואת פגים או טיפולי פוריות. חשבתי אז שהסקר לא צודק כי קדושת החיים וכבוד האדם חשובים בכל גיל וכי צריך לעשות הכל כדי לתת גם לזה וגם לזה. אמרתי אז לסוקר כי השמיכה אינה קצרה מדי פשוט היא לא מחולקת נכון. יש כסף אך הוא מתרכז אצל מעטים. אולם הסוקר לא שאל את דעתי ומן הסתם היא לא הגיעה לקובעי המדיניות.

עכשיו משפורסם דו"ח השכר שמציג את שכרו של  רופא שיניים במכבי (ד"ר משה גולדשטיין) שהשתכר 90,677 שקלים לחודש, מכספי חברי קופת החולים, לא ברור לי מה הסמכות המוסרית של קופת החולים לטעון כי אין לה כסף למימון טיפולים מצילי חיים. המדהים הוא שהכותבים בסוגיה בעיתונות הכלכלית מלינים כנגד מקבלי השכר . הכתובת הייתה צריכה להיות זו של נותני השכר.

אם נתייחס לדוגמא של ד"ר גולדשטיין שקיבל את שכרו מקופ"ח מכבי, בעד יישור שיניים, – עם כל הכבוד אבל מדובר בטיפול "קוסמטי",  מן הראוי שמישהו בהנהלה ידע להניח על המאזניים את סדרי העדיפות הנכונים.

ד"ר גולדשטיין הוא רק סימפטום – הוא לא המחלה ואינו לבד: מנכ"לי קופות החולים אינם מפגרים אחריו ברמות השכר שלהם.ומבין 20 שיאני השכר במגזר הציבורי 16 מהם הם בכירים בקופות החולים.

בהעדר כלים מוסריים אצל קברניטי הגופים הציבוריים, מן הראוי לחזור להצעה של קביעת שכר מירבי במגזר הציבורי.. לפי הפרסום של היום בדה מרקר, יובל רכלבסקי הממונה על השכר באוצר ממליץ על שכר של 55 אלף שקל ברוטו בחודש.

הדברים נכונים לפי דו"ח השכר בכל המגזרים הבעייתים ובכלל זה האוניברסיטרות, רשות השידור וגם לגופים שאינם נסקרים כמו הכנסת שהעלתה רק לאחרונה את שכרם של העוזרים הפרלמנטריים ב40%, תוך שנתיים.

כנראה שיעניין אותך גם: