לסבסד או לא לסבסד?

לסבסד או לא לסבסד? נראה שהתשובה שנתנה על ידי המדיניות הכלכלית הישראלית היא לא ועוד פעם לא. אם זכור לכן/ם הופסקו סובסידיות למוצרי יסוד שהיו קיימות בעבר כאשר הטיעון היה שצריך לסבסד את הנצרך ולא את המצרך. כאשר הלחם היה מסובסד טענו שתרנגולות ותרנגולים נהנים מן הסבסוד כיון שזול יותר לחקלאי להאכילן בלחם מאשר לקנות תערובת מיוחדת לעופות. לא משנה שגם את הנצרך הפסיקו לסבסד, כעת מסבסדים דברים אחרים חשובים הרבה יותר, כמו קבלנים, ובעלי כבישים.

נודע שעל אף הצלחתו המסחררת של כביש חוצה ישראל מדינת ישראל העבירה לחברה מעל ל-18 מיליון שקל כפי שהוסכם בין הצדדים. יפה אז לסבסד כביש זה דבר ראוי. זה כל הטריק של BOT, אנשי עסקים סוללים כביש, במקרה זה, והם בטוחים בהכנסה שיקבלו או מן הצרכנים או מן המדינה.

בכתבה אחרת נאמר שמשרד התמ"ת עומד לסבסד עובדי בניין, בעצם טכנאי בניין, ב-800 עד 1000 שקל לחודש, כדי ששכרם יהיה כזה שימשוך עובדים. אני לתומי חשבתי שסבסוד זה רע, אבל לסבסד מעסיקים כבר הפך לעיסוק במשרה מלאה. מה לא עושים למענם, מורידים מס מעסיקים, תשלומים למס מקביל, תשלומים לביטוח הלאומי, ובנוסף מבטיחים להם שישלמו חלק ממשכורות העובדים, לא חלק צנוע אלא עשרות אחוזים מן השכר הזה. בסוף אותן חברות מרוויחות הרבה משלמות משכורות עתק למנהלים, שחלקם בעלים, ואלה בטובם תורמים חלק משכרם. הטוב בעולמות האפשריים, משום מה מצבם של עובדים שאינם מנהלים לא בדיוק משתפר.

זה מה שקורה שתפיסת העולם הרואה בבעלי העסקים, בעיקר הגדולים, כמורה הדרך של החברה ומציליה מפני עצמה משתלטת על העולם, אז גם סבסוד ישיר נראה פתאום טוב, אבל לא לנצרך אלא לבעל ההון.