על שכר, בנקים וחזירות

איציק ספורטא

ארגונים כלכליים בישראל נהנו ב-2004 מפריחה חסרת תקדים, רווחים של חברות גדלו בעשרות אחוזים, ואיתם שכרם של מנהלים בעיקר וקצת מנהלות. זה עתה נודע לנו על שכרם של מנהלי הבנקים, אילו הייתי מנכ"ל בנק לאומי הייתי תובע את המדינה על אפליה בשכר. כיצד ייתכן ששכרה של מנכ"לית בנק לאומי (4.5 מיליון) הוא רק חצי משכרו של מנכ"ל בנק פועלים (9 מיליון), בעצם שכרה של המנכ"לית, על פי יחסי הרווח היה צריך להיות 7.6 מיליון. שלא לדבר על הפער בין יושבי הראש (2.9 לעומת 9 מיליון ויותר). מה קורה פה?

יו"ר בנק לאומי טען שיש לבנק מחויבות לנתיבות, שדרות וקריית שמונה שלא כמו הבנקים האחרים. כאן מתברר כמה חשוב מימד ההשוואה בהערכה של לא משנה מה.  המספר האבסולוטי מאבד מהמשמעות כאשר משווים, במקרה זה שכר, כי הרי יו"ר לאומי משתכר רק שליש משכרו של יו"ר הפועלים וזה מעט, לא משנה שסכום זה מהווה שכרם השנתי של 72 עובדים בשכר מינימום, ו-54 עובדים בשכר שקרוב לשכר החציוני של 4500 שקל לחודש (הסכום המומלץ על ידי עמיר פרץ ואחרים כשכר מינימום).

כיון שבנק לאומי עדיין בשליטת המדינה יכולה הייתה המדינה לקבוע ששכרו של מנהל בנק יהיה כמו שכרו של מנכ"ל חברת החשמל  או מנכ"ל בזק. אולי שכרו של מנכ"ל משרד ממשלתי, מה יש 30000 שקל לחודש זה לא נחשב, אתם יודעים מה נוותר להם ונשלם להם 35000 שקל בחודש.

גם בחברת אל על שעברה לידיים פרטיות מתגלה המגמה של שכר מופרז לבעלים ומנהלים, איזי בורוביץ` ייהנה משכר עבור יעוץ של 7.2 מיליון שקל לשנה וגם המנהל החדש לא ייצא נפסד. המנכ"ל הקודם השתכר כ-650000 שקל לשנה שהם כ- 54000 שקל לחודש. מכאן אנו למדים שהפרטה טובה בראש ובראשונה לבעלים ולמנהלים החדשים.

תאמרו מה אתה רוצה זוהי חברה פרטית? על כך כתב גדעון עשת בידיעות אחרונות: " החזירות היא בראש ובראשונה בשכר המטורף. מי שנותן ומקבל בחברה ציבורית שכר של מאות אלפי שקלים בחודש הוא, לטעמי, כמו עבריין". כמו כן מציע עשת תשלום של מס של 70% על שכר שבין 35000 שקל לחודש ל-100000 שקל ושל 90% מעל למאה אלף שקל לחודש. גם המעסיק לא ייצא נקי ויצטרך לשלם מס נוסף על שכר שמעל ל-35000 שקל לחודש. לחברות המשלמות שכר כזה גם לא יינתן פטור על תרומות כנהוג כיום. התרומות אף שנרשם עליהן רק שמו של התורם הן גם תרומה של הציבור בגלל הפטור ממס. וכך כותב עשת בסיכום מאמרו: " התרומות, בחלקן על חשבון הציבור, לא ינקו יותר את הרפש" (גדעון עשת, נמאסתם, ידיעות אחרונות, מגזין ממון, 29/3/2005 עמוד 4).

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.