מיהו המתבכיין?

כל פעם שאני נתקל בדבריו של אוריאל לין הבחילה משתלטת עלי. הנה קם נציג מעסיקים אשר טוען טענות מנקודת מבט מצומצמת עד כדי כך שנראה שהוא חי בעולם מקביל לעולם שבו אני חי. לין מתבכיין ומתלונן כל הזמן שמכבידים על המעסיקים, ש-40% מהם אינם משלמים שכר מינימום, לפי דברי נשיא התאחדות התעשיינים הקודם.

הפעם הוא מתלונן על החקיקה לטובת העובדים, שלטענתו תעלה למעסיקים מאה מיליון שקל בשנה. בואו נניח שסכום זה נכון, כי הרי לא יתכן שנציג מעסיקים בבית הדין לעבודה יאמר משהו שאינו אמת. גם כך נראה שהוא שוכח דבר או שניים. בשנים האחרונות מידי שנה נהנים מעסיקים מהטבות לא במאה מיליון שקל לשנה אלא במיליארדים. רק השנה יופחת מס חברות ב- 1%, כך גם בשנה הבאה עד לשיעור של 30% שגם הוא נראה גבוה מידי, בשנת 1986 היה מס החברות 61%. כמו כן מופחת המס שמעסיקים משלמים לביטוח הלאומי ב-1/2%. בנוסף, לפני כמה שנים בוטל המס המקביל, זהו המס שמעסיקים נהגו לשלם עבור ביטוח הבריאות של עובדיהם. אם ניקח את כל אלו יחד לאורך השנים בטוח שערכם עולה על מאה מיליון שקל.

טענה נוספת יש לי לתקשורת שמדווחת על דבריו של לין כאילו הייתה משרד היחצ"נות שלו, אין שאלות אין בירורים אין ביקורת, כאילו הפכה התקשורת לכלי להעברת מסרים של בעלי מעמד בחברה. אולי כדאי לבטל את מערכות העיתונים ולהקים מערכת ממוחשבת שתפיק את העיתון על פי ההודעות לעיתונות של קובעי מדיניות, כי אז גם מצבם של אמצעי התקשורת ישתפר והתייעל.

אם כבר מדברים על מאה מיליון שקל, סכום זה נזכר גם בכתבה העוסקת בהקלות שיקבל ערוץ 10, לעומת תנאי הרישיון שלו. אני מצפה מלין להתלונן גם כאן כדי שהכסף יועבר למעסיקים שהוא מייצג.

אנו לפני חג הפסח ונדיבותה של המדינה מתגלה במלוא זוהרה: "עשרות אלפי משפחות נזקקות בישראל "שוברות" בימים אלה את הראש איך להיערך לקראת חג הפסח המתקרב. במשרד הרווחה נרתמים לסייע למשפחות. כל משפחה שתפנה דרך עמותת סיוע צפויה לקבל עזרה ברוחב לב – 11 שקל לקניית סל מזון לחג".  חבר הכנסת אורלב טען שאם ייתנו לכל משפחה כזאת 250 שקל פעמיים בשנה לפני החגים העלות תהיה 30 מיליון שקל. אבל את זה אף אחד לא חושב לעשות. כי בישראל יש סדר עדיפויות, בראש תמיד צועדים מי שיש להם.