אידאולוגיה עבור השמאל, המדיה החדשה, ברנאר אנרי לוי ותיקון חינוכי

מאמר של הפילוסוף ועורך כתב העת "Dissent" מייקל וולצר על תוצאות הבחירות האחרונות בארצות הברית, לטענת וולצר חלה החלפת עמדות בין הימין והשמאל האמריקאי, הימין השמרני שהיה בעבר פרגמטי וזהיר שולט באמצעות אידיאולוגיה חד ממדית המספקת פתרונות רדיקליים לבעיות לאומיות – הפחתת מיסים בכלכלה, מלחמה בעירק, מבחנים ועוד מבחנים לשיפור מערכת החינוך והפרטת מערכת הביטחון הסוציאלי. השמאל מצד שני הפך פרגמטי, אינו מציע מהפכות אלא רפורמות, תיקונים של המערכת. בעוד שלשמאל אין אידיאולוגיה המסבירה את העולם ומציעה דרכים לשנותו (היתה לו בעבר אידיאולוגיה כזו – מרקסיזם), לימין יש את אידיאולוגיית השוק החופשי, ידו הנעלמה ויד האל, מספקים לו פתרון לכל בעייה. וולצר מציע לשמאל הליברלי אידיאולוגיה אלטרנטיבית "חירות מפחד" שתדגיש ערכים של שוויון ודמוקרטיה.

כנס של 50 עיתונאים, עורכים ובלוגרים שנושאו "סביבת המדיה החדשה", האם הבלוגים חיסלו את המונופול של התקשורת הישנה בקביעת סדר היום והבניית את המציאות? Jay Rosen  בין היתר, מובאים  דבריו של  פרופסור לתקשורת מאוניברסיטת ניו יורק, שכותב כי במדיה חלו כמה שינויים משמעותיים. בין היתר, שינוי ביחסי הכוח בין יצרני המדיה לצרכניה, האינטרנט מעניק עוצמה לצרכנים. הוא יוצר מעבר מדיאלוג חד כיווני לדיאלוג רב כיווני, וגורם להתפתחות של "חדשות כשיחה". המדיה המסורתית אינה נהנית יותר ממונופול, היא צריכה לחלוק את המרחב התקשורתי, יחד עם הציבור שהבלוגרים מייצגים. Ed Cone עיתונאי מגרינסבורו בצפון קרוליינה מספר כיצד העיתון שלו עושה שימוש בבלוגים על מנת להתגבר על מגבלות מקום במהדרות הדפוס של העיתון, (במהדרות האינטרנט יש תוספות המציגות אינפורמציה ופרשנות נוספת על סיקור האירוע שלא יכלו להכנס למהדורה המודפסת בשל מגבלות מקום).

גיליון חדש של כתב העת Philosophy Now, (מהדורת האינטרנט). בחלק החדשותי דיווח על ספר חדש וביקורתי נגד נער השעשועים הפילוסוף הצרפתי ברנאר הנרי לוי, את הספר BHL – A Biogrphy כתב פיליפ כהן, כהן מאשים את לוי בפשטנות מכוונת ומעוותת של רעיונות אינטלקטואליים לשם הפצתם ההמונית והמסחרית. לוי, טוען כהן, גורם לדלות הדיון הציבורי בצרפת ולדמוניזציה של עמדות המתנגדות לעמדותיו. כהן מאשים את ברנאר הנרי לוי בכך שכתיבתו הביאה לעלייתה של החזית הלאומית. הנושא המרכזי בגיליון זה הוא פילוסופיה של ימי הביניים.

מאמר ביקורת של דליה מרקוביץ` על ספרו של יהודה בר שלום "אידיאה של תיקון יוזמה חינוכית בחברה רב תרבותית" הספר של בר שלום סוקר חמישה בתי ספר ייחודיים, בית ספר "קדמה" בירושלים, "בית הספר היהודי-הערבי ביישוב נווה שלום; בית הספר הדתי-החילוני "קשת" בירושלים; בית הספר "ביאליק" שפעל באזור התחנה המרכזית בתל אביב, ובית הספר הדמוקרטי בחדרה. 

על הספר היא כותבת, בין היתר, את הביקורת הבאה:

"הצגת בתי הספר נכשלת בתיאור הממד הפוליטי שמניע את החזונות החינוכיים השונים. ראשית, בר שלום מרבה לתאר את היוזמות החינוכיות באמצעות שיח אפקטיבי-רגשי. מלים כמו "היענות", "תמיכה", "חמימות" ובמיוחד "אהבה", חוזרות ונשנות, בעיקר בתיאור בתי הספר שפונים לאוכלוסיות מוחלשות, כמו בית ספר קדמה ובית ספר ביאליק. שיח רגשי מסוג זה מכווץ את הממד הביקורתי של החזון לשדה אינטימי של רגשות. באמצעות טרמינולוגיה של טיפול וחמלה מצומצם רוחב היריעה הפוליטי לממד הפרטי האישי. כשהפוליטי הופך לאישי, כלומר ליחידה מבודדת של יחסי גומלין שבין מורה אוהב לתלמיד נזקק, מרודדת במידה רבה גם עוצמתה של הביקורת".