גלויה מאמסטרדם

גלית ספורטה והילה דיין

בסוף השבוע האביבי והמקסים של ה- 1-2 באפריל נערך כנס באמסטרדם שכותרתו "פשעי מלחמה וצדק: המקרה של ישראל" (ראו קובץ מצורף). הכנס עסק באופן שבו מערכת המשפט הישראלית מכשירה את הכיבוש, ובתגובות אפשריות מצד בתי המשפט הבינלאומיים ומערכת המשפט ההולנדית. את הכנס אנו יזמנו וארגנו, במסגרת פעילותנו בארגון הולנדי בשם "קול יהודי אחר". "קול יהודי אחר"-הולנד, הוא ארגון שמרכז קואליציה אירופאית רחבה – "יהודים למען שלום צודק”. הארגון וחברי הקואליציה מהווים בסיס תמיכה בלתי מסויג לקהילת זכויות האדם בארץ. היינו רוצות לנצל במה זו כדי לחלוק אתכם סיכומים ותהיות לגבי עבודתנו כפעילות במסגרת בינלאומית בכלל ובמסגרת ארגונים יהודים-אירופאים פרוגרסיביים בפרט. אנו שותפות לדעה שלפעילות שמטרתה להשפיע על דעת קהל וקובעי מדיניות במסגרת בין לאומית יש חשיבות רבה, ואם זאת אנו מוצאות עצמנו נאלצות להכפיף עצמנו לכללי פוליטיקה של זהות אותה למעשה היינו מעונינות לפרק. נביא להלן כמה דוגמאות.

מדינת ישראל תובעת לעצמה מונופול על יהדות כל העולם כדי לחזק את אופיה היהודי של המדינה וכדי ליצור לובי שישתיק כל ביקורת על ישראל כגילוי של אנטישמיות. המעורבות של יהודים בפעילות נגד הכיבוש, שבה אנו לוקחות חלק, יוצרת במה חשובה ובעלת השפעה של "קול יהודי אחר". אי אפשר להתעלם מהגידול הניכר במספר הפעילים והמוחים נגד הכיבוש בקרב יהודים בעולם בשנים האחרונות (ביניהם מפורסמים כמו ג`ודית בטלר, וכמה שהלכו לעולמם לאחרונה כמו סוזאן סונטג, ארתור מילר וז`אק דרידה). זו התפתחות מאד חיובית: אנשים אלה דוחים על הסף את ההזדהות הכפויה עם ישראל, ובעצמם מפרקים את הדימוי הזהותי האחדותי של יהודים בעולם. כך הם מרחיבים את השיח בזירה הבינלאומית ומאפשרים לרבים אחרים (בעיקר ללא יהודים) להפעיל לחץ לגיטימי על ישראל. אין זה נדיר שיש מצבים בהם האפקטיביות הפוליטית של הקול היהודי האלטרנטיבי אינה מוטלת בספק. אולם, באופן פרדוקסאלי פעילות זו גם מחזקת את הקשר הגורדי בין יהודים לישראל ועלולה לשחק לידי המניפולציה הרשמית של הקשר הזה. זהו אפקט פרוורטי של עבודתנו. אותם אנשים שמתנגדים למדיניות ישראל בשטחים וצועקים "לא בשמנו" בעצם מעורבים בנעשה בארץ ברמות כאלה או אחרות של אובססיה שנובעות מבעיות הזהות שלהם ולא תמיד מאיזה פוליטיקה נשגבת של זכויות אדם. אפשר גם לומר שקבוצות אלה תורמות במידת מה לחיזוק אופיה היהודי – גזעני של ישראל, שכן הן שואבות את הלגיטימציה שלהן מן הקשר שמדינת ישראל יצרה בין היהודים אליה. אנו הולכות על חבל דק בין שני הקצוות – חיזוק ופירוק –  של הדיאלקטיקה המסובכת הזו בין ישראל והיהודים.

בעיה נוספת היא, שאת הקהל הבין לאומי לא מעניינת מורכבות פנים חברתית, למשל בכל הנוגע לפלסטינים ומזרחים בישראל. עו"ד סאוסן זהר, פלסטינית ישראלית פתחה את דבריה בכנס בהתייחסות לבעיה זו. לדבריה, לא תמיד ברור שחמישית מתושבי ישראל הם פלסטינים שאינם זוכים לשוויון זכויות מלא. פלסטינים ישראלים לא משמיעים את קולם מחוץ לגבולות ישראל, בודאי לא במסגרות הרשמיות של המדינה, ורק לעתים רחוקות במסגרות אלטרנטיביות כדוגמת הכנס. אכן, אפילו הדוברת של הכנס שלנו, הולנדית, בעלת נסיון של 16 שנה בתחום הכיסוי התקשורתי הבינלאומי של הסכסוך שאלה אותנו מיד כשראתה את התוכנית למה "אין בה פלסטינים". מסתבר, שהפלסטינים הישראלים לא קיימים כישויות פוליטיות שהתקשורת בעולם מסוגלת לזהות ולייצג.

הזהות המזרחית היא דוגמא נוספת. בפאנל הראשון דיברה עו"ד סמדר בן נתן על תגובת מערכת המשפט הישראלית למדיניות החיסולים ה"ממוקדים" דרך הצגת המקרה של טלי פחימה. כאשר חשבנו איך "למכור" את הסיפור של טלי פחימה, אי אפשר היה להעלות את כל המורכבות שלו, כולל האלמנטים של פריפריה, לא שמאל מסורתי-אשכנזי, בלי לאבד את הקהל הבינלאומי. המורכבות הזו הולכת לאיבוד על מזבח המאבק נגד הכיבוש והצורך לחדד מסרים. זאת אנומליה שחוזרת על עצמה פעמים רבות בפורומים בינלאומיים וקשה מאד להשתחרר ממנה גם כשנורא מתאמצים. כך קורה, שבמסגרות אלה נמחקים תהליכי הפירוק הפנימיים הישראלים והפלסטיניים כאחד, ואנו נאלצות להתייחס לשתי קבוצות אלה כאל קבוצות כביכול מונוליטיות, ישראלים מול פלסטינים.

ונקודה אחרונה וכאובה במיוחד. לכנס הוזמנה עו"ד פאטימה נטשה מהארגון Palestinian Prisoner’s Society במזרח ירושלים. היא הגיעה לשדה התעופה בן גוריון בתקווה לעלות על טיסת אל-על שאנחנו ארגנו לה. אחרי שלוש שעות של חקירה על ידי אנשי הבטחון, כשכבר עמדה על כבש המטוס, התברר שהיא לא הייתה מצוידת בויזה להולנד. לפטימה נטשה אין דרכון, יש לה תעודת מעבר, "לסה פסה" (נייר שמקבלים אנשים חסרי מעמד, פליטים, המחייב בקשת ויזה לכל מקום). פטימה נטשה היא תושבת מזרח ירושלים, עורכת דין ואשה בוגרת שהודיעה לנו שהכל בסדר עם הניירות שלה, ושהיא יכולה לטוס דרך נתב"ג. הטעות הקשה שלנו הייתה שלא בדקנו מול הרשויות השונות מה בדיוק נדרש על מנת להבטיח את נסיעתה. בדיעבד מסתבר שהיה עליה לפנות בבקשה לויזה בשגרירות הולנד בישראל, אנחנו היינו אמורות לשלוח להם תוכנית של הכנס ולדאוג לסידורי הויזה האלה לפחות שבועיים לפני מועד הטיסה. עצוב היה לגלות שגם בטריטוריה לכאורה ניטרלית, אנו מוצאות את עצמנו במעמד המפוקפק של הכובשות: אנחנו היינו צריכות לבדוק את המסמכים שלה, אנחנו היינו צריכות לסדר לה ויזה, בכוחנו היה להציע לה במה בינלאומית, להשמיע את קולה או להשתיק אותה. בעינינו העדרותה של פטימה נטשה מהכנס בהחלט יכולה להיות עילה לביטולו למרות חודשים של עבודה קשה והשקעה של כסף ולמרות הגעתם המבורכת של שאר הדוברים. זו אולי לא עמדה פרקטית במיוחד, אבל במה זה שונה מכל "שיתוף פעולה" אחר עם מציאות של כיבוש והשתקה?. מראש היה זה אכן כנס "ישראלי", שבו היא היתה יוצאת דופן כיוון שהיתה הדוברת היחידה מהשטחים. דווקא משום כך העדרותה היתה מכה כה קשה לאינטגריטי שלנו ושל הכנס כולו. הכנס יצא לדרך בכל זאת והיה מעניין ומוצלח, אך הותיר אותנו עם תהיות ומחשבות לגבי המשך פעילותנו בזירה זו.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.