מה העבודה הזאת לכם?

שמעון אביכזר

האיומים האחרונים לפטר מורים בחקיקה ושביתת נהגי מטרודן הן פרשיות המעלות שאלות מטרידות לגבי יחסי העבודה בישראל והתשתית הערכית המלווה אותם. ימים אלו שלפני פסח מעלים גם הדי זכרונות רחוקים מעברנו כעבדים במצרים. לאור הציווי הידוע לזכור את עברנו המצרי ובפרט לפני חג הפסח נראה כי ניתן להבין ממנו משהו על יחסי העבודה בישראל כיום.

אז מה היה לנו שם?
משה ואהרון כנציגי העבדים מבקשים לשחרר את העם מעבדותו וגם לדאוג לתנאי העבודה כפי שמספר לנו המדרש: "ראה שאין להם מנוחה הלך (משה) ואמר לפרעה: מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים…. הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח" (שמות רבה א).
כתגובה לניסיונות להרים ראש מחליט פרעה להכביד את עולו על עם העבדים:
(ט) "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות ה`)
פרעה מבין שתודעה של זכויות חברתיות וזכויות של עובדים תערער את משטר הדיכוי שידע להפעיל כנגד העברים, הוא מכביד את העבודה מתוך ידיעה שככל שיקשה על העובדים כך לא יהיה להם פנאי לערער על תנאי העבדות וההעסקה שלהם. הרב חיים משה לוצאטו היטיב לבטא את כוונת פרעה בדברים הבאים:" שהיה מתכוון שלא להניח להם רווח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת" (מסילת ישרים לרמח"ל ,פרק ב`)

פרעה כפוליטיקאי מנוסה מבין כי הדרך לקטוע את מהלך ההתנגדות עוברת גם דרך המנהיגות של העובדים. הכבדת העבודה יוצרת לחץ על המנהיגות מצד העם והם מאשימים את משה ואהרון בהרעת התנאים:" וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם (העם למשה ואהרון) יֵרֶא ה` עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנו"ּ. (שמות ה`) שביתות מקשות על החיים ומעוררות כעס על השובתים ועל המנהיגות שלהם ולא כלפי המעביד.

פרעה לא מסתפק בכך הוא דואג לציין כי למשה ואהרון יש פנאי להתעסקות בזכויות עובדים מפני שהם אינם אנשים עובדים:
" (ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם (לעבוד) ויאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם (מעבודתם)" (שמות ה`)
על כך אומר המדרש:
"אמר רבי יהושוע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך, אמר להם פרעה בשביל (בגלל) שאתם פנוים אתם אומרים נלכה ונזבחה לאלהינו, לכו לסבלותיכם". (שמות רבה, פרשה ה`).
הפניות של משה ואהרון מעבודה יכולה להתפרש כאקט של ניכור מהעם כפי שרצה פרעה להוכיח. ייתכן ואותה פניות היא זו המאפשרת את חשיפת מנגנוני הדיכוי וגיבושה של תודעה חברתית.

הציניות והרשעות של פרעה לא יודעת גבולות, הוא מחליט להפסיק לתת תבן לעם ועדיין מאלץ אותם לעמוד בתפוקה הנדרשת:
(ז) "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן: (ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינו".(שמות ה`)
בקיצור, אפשר לעבוד גם בלי התנאים הראויים לעבודה, אפשר לדרוש שאנשים יעבדו גם מבלי לייצר מקומות עבודה ולאחר מכן להאשימם שהם נרפים, עצלנים, בטלנים וכדומה.
(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ: (טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ:(שמות ה`)

בימים אלו של מתקפה על זכויותיהם של עובדים בישראל אנו זקוקים להצבת חזון ערכי שונה מהמגמות המסתמנות, אני רוצה לסיים בדברי חז"ל המהווים קריאת כיוון ליחסי עבודה אחרים בישראל:
"כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה` אלהיכם", ועל כך אמרו חכמינו: "פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום… דכתיב: `כי לי בני ישראל עבדים – עבדי הם – ולא עבדים לעבדים`. תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קטז עמוד ב.
העיקרון המנחה הוא שלבני אדם אין בעלות על חייהם של העובדים, אסור לבני אדם להיות כפופים לגחמות כלכליות של מעסיקים, לעובדים יש את החירות להיות משועבדים לערכים רוחניים, לישות מוסרית עליונה ולא לבני אדם אחרים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נדב

    'אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה'.

    אתה מתאר, את שהוגי הדעות החילוניים, אשר הבולט בהם – ברוך שפינוזה היטיבו להדגיש בעיקר משנתם.
    אליבא דשפינוזה, האדם בין החורין הוא המקיים את חיו לפי טבעו. לפי חשקי נפשו ותאוות רצונו. אדם שמקיים את כל מה שליבו חפץ בו- אפילו ברמה המוסרית- הוא השלם במדיתו אשר אינו משועבד לאיש.

    היהדות (ברובה, הרב קוק למשל, טוען ההפך לגמרי עי' אורות הקודש פ"יא) טוענת את הפך הדבר. האדם אשר משתלט על תאוותיו, וצועד ביתר עוז ועוצמה כנגד רצונות ליבו הוא העצמאי האמיתי. האדם אשר פורץ את גבולות החשק ומשעבד עצמו למערכת חוקים ענפה שאינה תמיד חופפת ולעיתים אף סותרת (עקדת יצחק למשל) את דרכו הטבעית והמוסרית.

    אדם שעושה מה שברצונו בכל רגע נתון משול הוא לפרה הרועה בשדה. אין היא מוגבלת ע"י כוח חיצוני כלשהו ואין אוסרה בכבלים של חובה, היא חייה את חיה במלוא הדרם העצמאותיים, ומתה כך. כל חייה עסוקה הייתה במילוי חפץ, וכרגע לא נותר ממנה דבר אלא פגר. אך האדם השני- המושל ביצרו- הוא הפורץ גבולות ומרקיע שחקים. הוא אשר משעבד יצרו לקום כל בוקר ולהשכים את השחר, הוא אשר מקדש יום בשבוע והופך את שקיעת החמה ביום הכיפורים למטהרת ומכפרת. הוא זה השולט לא רק בטבעו שלו- אלא בטבעו של העולם, נעשה שותף הוא לבוראו במעשה בראשית.

    עוד מקורות הדנים בנושא: שמונה פרקי פרק ז'. 'איש ההלכה- גלוי ונסתר' להגרי"ד זצ"ל. 'יהדות עם יהודי ומדינת ישראל' פרופ' לייבוביץ' ז'ל.