מטרודן סוף השביתה

איציק ספורטא

סוף סוף הסתיימה השביתה ב"מטרודן" והנהגים חוזרים לעבודה. בהסכם מכירה ההנהלה בוועד העובדים. כמו כן תוקם ועדת משמעת ובה נציג עובדים, ולא יוטלו קנסות אלא לאחר שימוע. המעסיק גם התחייב להכיר בוותק וזכויות הפנסיה של העובדים השובתים. אבל בעיקר יש מחויבות של ההנהלה לנהל משא ומתן לקראת חתימה אפשרית על הסכם קיבוצי. (פרטים נוספים על ההסכם בכתבה של ניר חסון ב"הארץ"). במדינה בה מעמד העובדים נמצא בשפל המדרגה, שבה מספר העניים העובדים עולה כפורח, חשוב לדעת שישנם עובדים המוכנים לשבות 147 יום כדי לממש זכויות. באותה עת הציפייה שקבוצה קטנה של עובדים תשנה את מאזן הכוחות בין עובדים למעבידים היא מוגזמת, אם לא יותר מכך.

נהגי מטרודן נתנו לאזרחי ישראל את ההזדמנות להבין היכן הם עומדים ומה צופן העתיד המופרט של הכלכלה והחברה הישראלית לחלק הולך וגדל של העובדים. לרוע המזל מעטים מידי נקטו בפעולה שתעזור לנהגים, ולא רק להם. אי אפשר שלא להזכיר את תמיכתה של ההסתדרות אשר לא רק תמכה מוראלית אלא גם כספית וארגונית בעובדים לאורך כל התקופה, תמיכה שבלעדיה לא היו מצליחים העובדים להתמיד במאבקם. מהארגונים החברתיים הרבים המצויים בשטח ראוי לציין את התמיכה של  "הקשת הדמוקרטית המזרחית" במאבק.

במהלך השביתה נתנו מספר פסקי דין של בתי הדין לעבודה אשר ביססו ואשרו זכויות של עובדים שובתים. אושר שאין לשכור עובדים מחליפים לעובדים השובתים וזכותם של עובדים שובתים לעסוק בעבודה אחרת בזמן השביתה, כמו כן חויב המעסיק להחזיר לעובדים קנסות שנלקחו שלא כדין ולהחזיר עובד שפוטר לעבודה. פסק הדין החשוב ביותר ניתן על ידי בית הדין לארצי לעבודה שקבע שאין לאפשר זיכיון זמני להפעלת תחבורה ציבורית בזמן שביתה, כיון שמהלך כזה פוגע בזכותם הבסיסית של עובדים להתארגן ולשבות.

מאזן ביניים של המאבק הזה הוא חיובי וכולנו צריכים להודות לנהגים שעמדו חודשים רבים בשביתה, שלמיטב זכרוני, היא הארוכה ביותר בישראל. היא מזכירה לי שביתה של כשלוש שנים של נהגי גרייהאונד (Greyhound), חברת האוטובוסים הגדולה בארה"ב, שנמשכה עד אשר נחתם הסכם קיבוצי. ושביתה דומה שנמשכה שלוש שנים ועסקה ברצונם של עובדים להתארגן בחברת תובלה בשם אוברנייט (Overnite), בתום השביתה נאלצה החברה להכיר באיגוד ולדון באפשרות להסכם קיבוצי. בארה"ב לא מחייבים את המעסיק לחתום על הסכם אבל עליו לנהל משא ומתן בתום לב.

כעת אנחנו נדרשים לפעולה. בשלב ראשון על ההסתדרות לפעול כדי שייחתם הסכם קיבוצי כללי לעובדי תחבורה. נציגי מטרודן טענו שאילו היה הסכם כזה הם היו מצטרפים אליו. בנוסף, יש לחוקק חוק שיחייב מעסיקים להכיר בוועד נבחר ולחתום על הסכם קיבוצי אחד לפחות בתקופה הראשונה לאחר ההתארגנות. כמו כן, יש לחייב את המדינה להוסיף סעיף להסכמי ההפרטה שלה, שבהם יתחייבו המעסיקים לקבל ייצוג קולקטיבי של עובדים ולחתום על הסכם קיבוצי אם העובדים ירצו בכך. מהלך יותר גדול שכדאי לחשוב עליו הוא הקמת רשות ליחסי עבודה שתטפל אופן קרוב בזכויות של עובדים, תפקח על מהלך ההתארגנות של העובדים ועל תהליך החתימה על הסכמים קיבוציים שנתונים במחלוקת. אין לצפות מהממשלה, ובעיקר שר התחבורה הנוכחי, לעשות זאת בלי לחץ ציבורי. כל מי שמתעניין בזכויות עובדים צריך לפעול כדי שכך יהיה ולא לחכות לעוד קבוצת עובדים אמיצה שתעשה את המלאכה בעבור כולם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.