דר` דוד בוקעי והשאלה המזרחית?

שיקו בהר

הכתבה הפותחת את מוסף הארץ השבוע היא של מירון רפופורט.  היא עוסקת בד"ר דוד בוקעי, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, ומנסה לברר אם ד"ר בוקעי צריך או לא צריך להיחשב כגזען אנטי ערבי. מסתבר שגם ה"ליגה [האמריקאית-יהודית] נגד השמצה" החליטה לערב את עצמה בסוגיה.

בין אם במסגרת פרטית כלשהי, או במסגרת עיסוקי כד"ר לפוליטיקה השוואתית, מעולם לא פגשתי את ד"ר בוקעי.  עם זאת דרכינו הצטלבו פעם אחת ויחידה באופן אלקטרוני בשלהי אוגוסט 2004 כתוצאה מהיותי אחד מהמארגנים של הסדרה "מפגשים מזווית כהה". 

זו הייתה השתלשלות "פגישתנו".  ד"ר בוקעי קיבל ממני דרך אי מייל את ההזמנה הבאה (שאף פורסמה בזמנו באתר ה"עוקץ" ובאתר "קדמה"):

הינכם/ן מוזמנים/ות למפגש האחד עשר בסדרה שיתקיים ביום ב` 30/8/04 בשעה 18:00 בסינמטק 1, ברח` שפרינצק 2 תל-אביב שכותרתו:

"בין חברתי לכלכלי"

הקרנת הסרט: " זהב לבן, עבודה שחורה"

ישראל 2004, 50 דקות, עברית

בימאית: טלי שמש

מפיקים: גשם תקשורת – ראודור בנזימן, אילן דה-פריס, אילת הראל

זהו סיפור על מפעל שיש לו עיר. כשהמפעל עובר דרך מנהרת ההפרטה, הוא יוצא ממנה פורח ומשגשג אבל המרקם החברתי שלו מפורר ומרוסק, מחולק לעובדים ועבדים.  אחר כך העיר שלו מתרסקת.  זה מה שקרה למפעלי ים המלח, וזה מה שקרה לדימונה.

הבימאית טלי שמש,  ביחד עם צוות התכנית "עובדה" עם אילנה דיין, `עלו` על הסיפור הזה לפני כשנה לאחר שירדו לדימונה למצוא תשובה לשאלות מה קרה במפעלי ים המלח מאז ההפרטה, ואיך קרה שמפעלי ים המלח ממשיכים להיות מכרה זהב לבעליו ותנאי העובדים בו נעשים קשים יותר משנה לשנה.  מתברר שביום בהיר אחד מדינת ישראל מכרה את הים למשפחה מאוד עשירה, משפחת עופר.

  

בדימונה הלך והתעצם מעמד עובדי הקבלן: אנשים שעובדים בלי זכויות סוציאליות, שאפשר לפטר אותם בכל רגע, שכתוצאה מכך נאלצים להסכים כמעט לכל עבודה.  הם מעמיסים שקי מלח בחום של 50 מעלות, עובדים עם חומרים מסוכנים ולבסוף מביאים הביתה שכר מינימום, ונורא מכך – נפש חבולה ומושפלת.

רק כמה מהעובדים העזו לדבר למצלמה. המונולוגים שלהם לא דומים לשום דבר שנראה כאן קודם לכן: ישראלים שמדברים על חיים תחת משטר של פחד ואיומים, על היחס האדנותי של הקבלנים כמו גם זה של העובדים הותיקים ("עובדי דור אל"ף") כלפיהם; ישראלים שמספרים על מקום שיש בו עובדים שחורים ולבנים.  דימונה קרועה מבפנים.  סרט זה מביא את סיפור הקריעה הזאת בעוצמה רבה.

 פאנל לאחר הקרנת הסרט בהשתתפות:

ג`קי אדרי – עובד קבלן במפעלי ים המלח שפוטר בעקבות הסרט.

טלי שמש – יוצרת הסרט, בין סרטיה: "השמנה והיפה", "חלומות טלויזיה" 

ד"ר יצחק ספורטה – מרצה ליחסי עבודה והתנהגות ארגונית פעיל בקשת הדמוקרטית, מנהל אתר העוקץ.

מנחה: ד"ר יוסי דהאן – מנהל מרכז אדוה, מרצה במכללה האקדמית למשפטים.

על רעיון "מפגשים מזווית כהה"…

הדיון הציבורי בארץ הינו נחלתן הבלעדית של תוכניות טלוויזיה פופוליסטיות – דמגוגיות.  אמצעי התקשורת ממשיכים להיות בעלי השפעה מכרעת על קביעת סדר היום הציבורי.

החלטנו לנסות ולהחזיר לעצמנו את רשות הדיבור.

כל מפגש בסדרת ה"מפגשים מזווית כהה" נפתח בהקרנת סרט תעודי או עלילתי. לאחר ההקרנה מתקיימים פאנל ודיון פתוח בהשתתפות פעילים, חוקרים, יוצרים, אנשי תקשורת והקהל.

"מפגשים מזווית כהה" יתמודדו עם שאלות הנוגעות בהויתנו החברתית, הפוליטית והתרבותית וזאת מנקודות מבט אנטי-ממסדיות ואנטי-קולוניאליסטיות. הפאנלים בסדרה יעסקו, בין השאר, בסוגיות מחאה מזרחית ספור הצלחה בלתי אפשרי?; פליטי 48: זוויות מזרחיות;  של מי הצבא הזה לעזאזל? על סרבנות מזרחית;  וענונו והפצצה; הפוליטיקה של החינוך; יהודים-ערבים או מזרחים?; תרבות מזרחית–תרבות ערבית ועוד.

מארגני ויוזמי המפגשים: תקוה לוי, ד"ר משה (שיקו) בהר, אביטל מוזס חיים ואסנת טרבלסי בשיתוף סינמטק תל-אביב.

בעקבות קבלת ההזמנה להקרנת הסרט ולפאנל, כתב אלי ד"ר בוקעי את האי מייל הבא:

שלום וברכה,

מזה זמן שאני מחפש הזדמנות להגיע אל הקשת הדמוקרטית.

בעוד שאני מסכים עם המדיניות החברתית-כלכלית שלכם, אני מאד מוטרד ופגוע מהקשר השמאלני המטורף שלכם עם הפלסטינים הפנאטים, רוצחי היהודים.

אני מבקש להשתתף בסימפוזיונים הללו שלכם או הפנימיים לצורך הבהרת עמדותיי בנדון, ואולי אצליח להבהיר מדוע "האויב" החברתי-כלכלי, איננו ולא כלום לעומת הערבים הפלסטינים, האויבים הגרועים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי מאז ומעולם, אשר מבקשים להשמידנו ולהכחידנו כליל.

כל פעולה משותפת עם הנאצים החדשים הללו רק פוגעת במטרות החברתיות-כלכליות הנכונות שלכם, ומביאה אתכם למחוזות הזויים.

יש לי פרסומים רבים בעברית ובאנגלית, אותם אשמח להעביר אליך ובאמצעותך

ד"ר דוד בוקעי

בית-הספר למדע המדינה

אוניברסיטת חיפה

עד כאן האי מייל של ד"ר בוקעי (שאולי כדאי להזכיר שהוא יהודי-סורי במוצאו).  החלטתי לא להשיב לאי מייל שלו ובכך בעצם תמה האינטראקציה הקצרצרה ביננו.  

אולי כדאי שהקוראות והקוראים ישפטו לבדם ובעצמם אם למילותיו של ד"ר בוקעי יש השלכה כלשהי על מה שקורה כרגע באוניברסיטת חיפה סביבו, וחשוב מכך, על הדיון הכללי באשר לשאילת המזרחים בישראל כמו גם לפעולותיהם של מזרחיות ומזרחים ביקורתיים בעניין, בכללם חברות וחברי הקשת הדמוקרטית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.