מחשבה ראשונית על ריגול

חיפשתי את האשמים האמיתיים בנושא הריגול התעשייתי ומצאתי עובדי הניקיון. יעקב קופרברג, נשיא לשכת היועצים העסקיים, בכתבה ב"הארץ", טוען שעובדי ניקיון הרבה יותר מסוכנים מתוכנות מחשב. אלה מגיעים למקום העבודה כאשר אין שם אף אחד ויכולים לבלוש כאוות נפשם. באמת איך לא חשבנו על זה קודם. אני חושב שהשומרים בכניסה גם הם בעיה שיש להתמודד איתה, כי אלו בכלל ידועים כמרגלים.

מנהלי החברות שמזמינים ריגול הם בעצם די בסדר כי הם מתמודדים בעולם תחרותי, החברות המספקות ריגול תעשייתי גם הן בסדר, כי זאת העבודה שלהם, אז את מי נשאר להאשים. באמת חיכיתי למישהו שיבוא עם התובנות המדהימות שבהם יואשמו עובדי הניקיון. הייתי רוצה גם לראות את התעריף שממנו נהנים עובדי ניקיון המבצעים את הפעולה הברוכה של ריגול.

בישראל התפישה המרכזית היא שעסקים הם מחוץ לגדר כאשר מדברים על אתיקה ומוסר, כיון שמטרתם היא אחת למקסם רווחים לבעלי המניות. נראה שתפיסה פשטנית היא השולטת. ארגונים רבים עושים רעשים של קודים אתיים, אחריות חברתית וכיוצא בזה, אבל באמת אין הבנה בסיסית של מהו מעשה מוסרי ומעשה לא מוסרי באותה מסגרת. לכן רבים מהארגונים מדברים בראש ובראשונה על שמירת החוק. איזה חוק? האם ארגון שמנהל עסקים במדינות שונות צריך לשמור על החוק במדינת היעד או במדינת המקור? שמירת החוק גם היא גמישה כאשר מדובר בנושאים שאין לגביהם חוק ברור, מה גם שרואה חשבון ועורכי דין יעשו ניסיון לתרץ כל דבר, ראו מקרה תכנוני המס.

 כל עוד לא ישכילו להבין אנשי עסקים ושלוחיהם שעליהם לבסס את עולם העסקים שלהם על תפיסה מוסרית ברורה, שבה האסור והמותר אינם קשורים רק ללשון החוק נהיה נידונים להיות מופתעים כל פעם שנעשים מעשים שלא יעשו.