נעמי קליין על הנס של ביבי, הבדלים מוחיים בין נשים וגברים, על שלטון השופטים ומקלטים של סובלנות פוליטית

יוסי דהאן

סרט דוקומנטרי חדש "The Take" שאת התסריט שלו כתבה נעמי קליין, מחברת "No Logo" וביים בן זוגה אבי לואיס. הסרט עוסק בארגנטינה בתקופת המשבר הכלכלי שנגרם כתוצאה ממדיניות הנשיא קרלוס מנם. מנם הוא הגאון  שלפני כמה שנים נתניהו טען שמדיניותו הכלכלית צריכה לשמש מודל לחיקוי עבורנו, אמר ועשה. מדיניותו של מנם כללה הפרטה של נכסי מדינה, הפחתת מיסים, קיצוצים בשירותים החברתים ודה רגולציה של השוק הפיננסי. המדיניות הזו הביאה לעלייה בהכנסות העשירים וחיסול המעמד הבינוני, הגדלת מספר העניים והתמוטטות הסקטור הציבורי ולבסוף בשנת 2001 למשבר הפיננסי שמוטט את כלכלת ארגנטינה.

הסרט עוקב אחר ההרס שנוצר בעקבות המשבר, אלפי מפעלים עזובים שננטשו.

הפועלים שפוטרו מתארגנים וחוזרים למפעלים ומפעילים אותם בהצלחה על ידי ניהול דמוקרטי. הסרט מספר את סיפור ההצלחה הכלכלית והאנושית של הדמוקרטיה התעשייתית הארגנטינאית. רעיון שאם  היה מועלה בישראל התקשורת הכלכלית הייתה עומדת על כך שיש לאשפז את המציעים. (אתר הסרט)

בעקבות דבריו של נשיא אוניברסיטת הארורד לארי סמרס, על מוגבלות כישוריהן המדעיים של נשים במדעי הטבע, מחקרים על ההבדלים בין נשים לגברים זוכים לפרסום רב. לסימון ברון-כהן חוקר מאוניברסיטת קיימברידג` יש תיאוריה הוא מכנה אותה empathizing-  systemizing theory. לטענת ברון כהן מוחן של נשים בנוי כך שהוא מתמקד באמפתיה ומוחם של גברים בהבנה ובנייה של מערכות. אמפתיה זו היכולת להבין ולהזדהות עם המחשבות והרגשות של אנשים אחרים ולהגיב עליהם בתגובה רגשית מתאימה. systemizing זו היכולת להבין ולנתח מערכת, להבין את הכללים שמפעילים אותה ולבנות מערכות חדשות. למאמר ב Guardian על התיאוריה של ברון כהן מצורפים מבחנים שבהם אתם יכולים לבדוק עם אתם/ן אכן מאוששים את התיאוריה.

מאמר של הפילוסוף וויליאם גלסטון, ששימש בעבר יועץ לנשיא קלינטון, מדוע ליברלים לא צריכים לנהל פוליטיקה שהופכת את בית המשפט למכשיר של שינוי חברתי. לגלסטון יש מספר טיעונים. ראשית זה אנטי דמוקרטי, שופטים אינם נציגים נבחרים. קביעת מדיניות בדמוקרטיה הוא תפקידה של הרשות המחוקקת. שנית, בפועל טקטיקה כזו משחקת לידיהם של הרפובליקנים. הרפובליקנים מציגים את המפלגה הדמוקרטית כמפלגת האליטות האנטי דמוקרטיות, בעוד שהן מייצגות את האינטרס של האדם הפשוט שמתנגד לרעיון שנוטלים ממנו את הזכות הדמוקרטית לעצב את חייו הקולקטיביים. הויכוח האמריקאי, במה שהמשפטן רן הירשל מכנה Juristocracy – שלטון השופטים, דומה לויכוח הישראלי.

על תפקידם של בלוגרים בהצבעה על החוקה האירופאית בצרפת. בעוד העיתונות הממסדית משמיעה קול אחיד ומנסה לשכנע את הקוראים והצופים הצרפתים להצביע בעד החוקה, מתנגדי החוקה עשו שימוש בבלוגים באינטרנט על מנת לשכנע את הבוחרים לסרב לשלטון האליטות של הבירוקרטים מבריסל. etienne chourad

מורה צרפתי כתב בבלוג שלו מדוע הוא מתנגד לחוקה, הבלוג זכה ל 25000 כניסות ביום (הלוואי עלינו למרות ש 1200 כניסות ביום בבלוג בשפה העברית זה לא רע) הטקסט הודפס והופץ בכל רחבי צרפת והפך לטקסט מרכזי נגד החוקה האירופאית.

ומתוך גיליון עדאלה האלקטרוני, שריף חמאדה, ב"מחיאת כף יד אחת – תשואות לסובלנות ולפלורליזם באקדמיה הישראלית" יוצא נגד אתגר קרת, פניה עוז זלצברגר, אהרון בן זאב ואחרים המתארים את מוסדות ההשכלה הגבוהה הישראלים כ"כמקלטים של סובלנות פוליטית וגזעית". 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.