אז מהי התמונה הגדולה? או "אבנים בחומה"

מיכל גרינברג

בתור התחלה, כדי למנוע אכזבה, רצוי לפתוח ולומר שבמסגרת השאלות הבאות לא תינתן תשובה לשאלה "אז מהי התמונה הגדולה?", כי אין לי תשובה. יינתנו חלקים. אלו רק אבני פסיפס קטנות. שאט אט הולכות ונערמות.

אבן ראשונה. אתר הבית החדש שלי, האתר של ערוץ 7 מפרסם את השאלה הלא רעה בכלל- "אז מי אחראי לניסוי כלים 2?" אשר בסיכומו של דבר מציבה את הטענה הבאה כי גורמיים שלטוניים מעורבים בהודעות על חסימות כבישים בכדי להכפיש את מתנגדי ההתנתקות וליצור דה-לגיטימציה כלפי מתנגדי ההתנתקות. הכתומים.

באבן השנייה, קצת אחר כך מופיעה כתבה על בנות צעירות אשר "מוחזקות במעצר קרוב ל-3 שבועות מאז מבצע "ניסוי כלים". חלק מהילדות היו אף בתנאי צינוק או בידוד. האגודה לזכויות האזרח, כך הופיע באבן מנצנצת יום קודם לכן, פועלת ומבקרת את התנהלות המשטרה והמדינה נגד מחאתם של מתנגדי ההתנתקות. המשטרה. כך ייכתב אחר כך. מתעלמת מהוראות הפרקליטות. מפתיע.

אבן רביעית. המשטרה בחיפה נערכת בכוחות גדולים סמוך לצומת הצ`ק פוסט. סיבת ההיערכות הגדולה היא כי בני משפחת אבו שאקר מתבצרים במקום עם מיכלי גז ומסרבים להתפנות. המשפחה טוענת כי רק עתה סיימה לשפץ את ביתה, דבר שלדבריהם אינו עונה לציפיות העיריה כי יגורו בחורבה.

אבן חמישית. השר גדעון עזרא, לאחר שהוא מודיע שלא ייאסף נשק של מתנחלים אלא יימסר על ידם, דורש להפוך את הלוחמה בפשיעה ליעד לאומי מועדף. מועדף זה אומר כסף. בשלב הראשון למנוע קיצוצים. אחר כך לקבל תקציבים נוספים. ה"קיצוץ" הוא רק עז.

אבן שישית. בערוץ 2 כתבה של ענת סרגוסטי עוסקת בבעיית האתיופים. בכול כוחותיה סרגוסטי יוצרת תמונת מצב שמנסה לתת רקע למגמה התקשורתית של: "אתיופים. פשיעה. נורא. צריך כסף למשטרה". אהרון ברנע כדי למנוע כל מראית עין שהכתבה חלילה מקדמת תמיכה בפשיעה של אתיופים חוזר ושואל את ענת סרגוסטי: אז את אומרת שצריך להבין את הרוצח האתיופי?

אבנים נוספות. ממדינות אחרות. ארגנטינה שנתיים אחרי ההתקוממות החברתית. במפה הפוליטית מופיע שחקן חדש. בלומברג. בלומברג מופיע במסגרת ניסיון ממשלתי מאסיבי לפרק שותפויות בין המעמד הנמוך לבינוני. הוא מופיע לאחר שבנו נרצח ונחטף בעבור בצע כסף. תופעה רווחת במסגרת המשבר הכלכלי הקיים אשר לרוב מי שאחראים לה הם מאפיות משטרתיות. כנראה שגם שם לשוטרים אין מספיק כסף. בלומברג מתחיל בקמפיין תקשורתי נרחב אשר מוציא לרחובות את המעמד הבינוני עם נרות לבנים בידיים. חסר אור. אך למרבה הצער אור הנרות הנ"ל אינו אותו אור פנימי מדובר ונכסף. מאות אלפי המפגינים בהנהגת היחיד של בלומברג קוראים ליותר ביטחון ברחובות. יותר סדר. יותר תקציבים. השר לביטחון פנים מודיע על בניית בית הכלא הגדול ביותר בתולדות המדינה. בעיריות דנים בכך שעניים לא יוכלו לישון ברחובות. לשם כך צריך כסף לשוטרים. ראה ערך: ניו יורק.  ראה ערך. ראה ערך. ראה ערך.

אבן גדולה בתוך הלב: יום שישי. אחר הצהריים בכניסה לשער שכם בירושלים. ילדים קטנים בכניסה מוכרים מראמיה. מראמיה כך אומרים טובה להרגעת העצבים. אל הילדים מתקרבים שלושה שוטרים חמושים וכופים עליהם לפנות את השטח. לשאלתי מהי הסיבה לכך הם עונים בשתי מילים" "חוק הרוכלות". "חוק הרוכלות הוא זה אשר לפיו אסור לילד בן 5 למכור מראמיה ביום שישי בכניסה לשער שכם אך ל"מקדונלד`ס" מותר להקים סניף בכול מקום, ובניית קניונים חדשים נמצאת בעדיפות לאומית ראשונה.

אבנים חסרות: כמה נשק תצטרך ישראל לשם יצירת סדר חברתי? מי ירוויח ממנו? כמה כוחות חמושים נדרשים לשם הסדרת העוני בקוביות וגטאות? מהו באמת הספין התקשורתי סביב ההתנתקות וכיצד הוא מנוצל? מנוהל? ומי בכלל…? וכמה מתנחלים הם שוטרים? חיילים בדרגות גבוהות? ועוד… ועוד…

ולא אבן. רק סיכה קטנה בתוך הלב. לא תמונה גדולה. רק וידאו קצר. תוספת אישית קטנה. יום רביעי שעבר. ליד החומה באבו דיס. מאבטח בדואי של חברת שמירה פרטית על החומה צועק על ערבי ישראלי שנותר מן הצד השני של החומה שיעוף משם. גם עלינו הוא צועק. "זה השטח שלי!" הוא צועק מפחד לאבד את העבודה שלו. "עופו מפה!". הערבי הישראלי מבקש ממג"ב שיביאו לפה שומרים נורמליים. המאבטח הנורמלי, יוצא סיירת לא יודעת איזו, מנסה להרגיע את העניינים לאחר שהסביר לי בקור רוח שאין מה לעשות. "כך צריך לבנות את החומה". אמר. "כשעכבר מנסה לברוח" הסביר "את צריכה לסגור אותו מכול הצדדים". בא לי עכשיו לספר לו שרק אתמול שמעתי שגם בסהרה יש חומה. חומה כלכלית- מרוקו ספרד. ועוד ועוד חומות. אבל אני לא יודעת מספיק וחוץ מזה פגשתי אותו לפני שידעתי.

לשאלתי כמה הם מרוויחים מסמיק חברו ובעיניו אני רואה את התסיסה. את הזעם. "מה את רוצה שאני אעשה?" הוא אומר. "אין עבודה". הערבי הישראלי יסביר לי אחר כך שישראל היא מפעל הנשק של ארצות הברית במזרח התיכון ובאותה נשימה מוסיף שהוא לא רוצה להיות אזרח במדינה של קלגסים פלסטינים. כמה שעות אחר כך אני עולה על אוטובוס. שנים שאני מנסה להימנע מאוטובוסים בירושלים. שני אנשים מבוגרים מדברים על פיגועים כאשר לפתע עוצר האוטובוס ליד המילים: "כאן נהרגו 8 יהודים, בקו 14א`". הלב הולם ולפתע כמעט תאונה. אני ועוד רבים איתי עפים על הרצפה. סימנים כחולים. אנחנו קמות ומישהי אומרת לי: שנייה לפני שעפנו רציתי לומר לך שראיתי אותך בהרצאה, שאת עשית את הסרט על ארגנטינה, נכון?  "אינשאללה". אני אומרת ויורדת. סוף סוף תחנה מרכזית בתל אביב, צעדי מקרבים אותי למפלט שלי, רחוק מהעולם,  כאשר לפתע עוצר אותי עובר אורח אשר חייב לפרוק: "את חייבת להקשיב לי. הולכת להיות שפיכות דמים. צריך לעצור את זה". אני מקשיבה. "פשוט שינתקו להם את הגז, המים, החשמל" הוא אומר. למראי המבולבל הוא מוסיף: "למתנחלים. לא צריך את כל האלימות הזו". "הם לא רוצים למנוע אלימות". השלטון והשותפים שלו אני מתכוונת. אלו המילים היחידות שאני מצליחה להוציא מפי. הוא מביט בי בתמיהה. "אני לא מאמין לזה". הוא חוזר וממלמל. חוזר וממלמל. 

בפעם הבאה אני אחתום באבן קטנה על אהבה שתיקרא: "בזכות החיזור" או "החזרה שלי לימי הביניים".

ביביליוגרפיה:

האתר של ערוץ 7, ynet, "הארץ", ארכיון של ערוץ 2, עיתונים בארגנטינה והמציאות.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.