על האלימות השקופה, היומיומית והמתישה כלפי נשים

דיאנה דניאל-שרם

         הביטו בשרה היא בת 39 נאה וחיננית, עיניה מאירות, עכשיו אל תביטו היא מתקלחת בשעה רבע לשבע, היא זקוקה לפרטיות. בן-זוגה, אברהם, סיים לשתות את הקפה השחור וצועק לה: להתראות בערב. הוא יוצא לעבודה כאב בית בבית-הספר היסודי שבעיר הצפונית – עפולה –  בה הם מתגוררים. בצהרים, אם יספיק, יגיע לשעה קלה הביתה לאכול ולנוח עד שיצא לעבודתו כאב בית במתנ"ס. כך בסוף החודש משכורתו היא בסך 5500 ₪  נטו.

עכשיו שבע היא לבושה ומעירה את שלושת בניה (16, 14, 10). כדרכם של צעירים, הם זקוקים למספר פניות, כך תוך כדי היא מכינה את הכריכים והשתייה. בשעה רבע לשמונה כולם בחוץ. הבנים לבתי-הספר – חינוך חינם ב 500 ₪ ועוד 360 ₪ לחוגים ו 800 ₪ נסיעות בתחבורה הציבורית לכל המשפחה, לא, אין להם מכונית פרטית, אין צורך, כול המשפחה והחברים מעפולה-  והיא למקום עבודתה בבית-החולים האזורי כמזכירה במחלקת הנהלת חשבונות.

עכשיו שמונה וחצי, הנה שרה נכנסת למשרד באיחור של חצי שעה שמשמעותו שהיא תצטרך להישאר בסוף היום חצי שעה נוספת או לבוא ביום שישי להשלים את כל השעות המצטברות של האיחורים. חברותיה מברכות אותה לשלום ושיחת הבוקר הנעימה מתנהלת על כוס קפה ועוגיות ביתיות שהחברות מביאות בתורנות. יש בין החברות לעבודה אוירה מקסימה, ידידות ועזרה הדדית. הן בהחלט שמחות להיפגש מדי יום לשוחח ולעבוד יחד. מנהלת היחידה נחמדה בדרך כלל ומאפשרת להן לעבוד היטב באווירה הנינוחה והידידותית, אף שמשרדה מרוחק במקצת, לרוב היא מצטרפת עליהן בהפסקת הצהרים במשרדן בו הן מתחלקות במזון שהביאו.

שרה עובדת מוערכת, העושה עבודה טובה מאד, באחריות ובדיוק הנדרשים כך שאין תלונות כלפיה והיא מקודמת כראוי גם כי למדה הנהלת חשבונות ממוחשבת והיא שולטת היטב בתוכנות המתאימות. היא מספיקה גם לעזור לחברותיה ככל שנדרש. במיוחד היא עוזרת לחנה שבעלה מובטל ולאחר שש שנות עקרות ילדה בשעה טובה לפני שנתיים את התאומות המתוקות. חנה כל כך מתקשה לעמוד בכל דרישות המציאות הקשה וללא העזרה של שרה מי יודע אם הייתה מחזיקה במקום העבודה. בסוף החודש משכורתה של שרה היא בסך 3800 ₪  נטו. כן, עוד כ 400 ₪ היא מקבלת קצבת ילדים.

הנה היא יוצאת מבית-החולים, עייפה, עיניה כואבות, שורות של דמעות נכתבות על פניה מרוב עבודה עם מספרים על המסך המיושן.

בחמש או שש (תלוי אם יש קניות או סידורים – היא מעדיפה לשלם את החשבונות בבנק הדואר כך למדה תחסוך עוד כמה שקלים גם כך היא משלמת כ 50 ₪ לבנק על ניהול ורישום פעולות ולא, הם לא מחזיקים כרטיס אשראי) היא תגיע לאימה לאסוף את בנה הקטן שמעדיף להיות אצל סבתא וסבא במקום בבית ריק.(כך היא חוסכת גם חשמל והוצאות חימום בחורף אבל גם כך חשבון החשמל הממוצע הוא בסך 350 ₪ ).  היא, כמובן, נשארת לשוחח מעט עם הוריה ואולי לעזור אם יש צורך. לעיתים אימה הכינה לה ארוחה או מיני מזונות שהיא לוקחת לביתה.

בערב היא מגיעה הביתה ואתן כבר יודעות: שיחות עם הילדים, ארוחת ערב, ניקיונות וכביסות….הכל בזריזות וביעילות כך אולי תצפה בתוכנית טלוויזיה – 400 ₪  בחודש כולל כבלים ואינטרנט, כן, היא לקחה הלוואה וקנתה מחשב לא לכל ילד אלא לכל ילדיה ומחזירה 200 ₪ כל חודש, בהלוואה הקודמת רכשה מזרון אורטופדי לגב הנכפף של אברהם –  עוד כמה מילים היא מחליפה עם בן-זוגה והיא מותשת, מתנצלת ונכנסת למיטה לישון. היא מהנשים המבורכות שישנות היטב וללא שום בעיות כך שמחר ברבע לשבע……~

אבל רגע לפני שהיא נרדמת, היא נזכרת שלא דברה עם אחותה או עם אחיה, כך שרה מתקשרת מהטלפון של בזק – רק 250 ₪ לחודש, המשפחה תשלם כי כולם למדו לא לתת תענוגות כספיים לחברות הפלאפונים – מדברים בעבודה עם החברות, והבנים קופצים לחברים בשכונה. אברהם צנוע ושתקן מטבעו.

סוף השבוע הוא בהחלט נינוח ומשפחתי, היא לא עובדת קשה מדי כי בן-זוגה בהחלט עובד בבית ולרוב לארוחה אחת לפחות הם יתארחו אצל הוריה או הוריו. כך חשבון הגז הוא לא יותר מכ 50 ₪ לחודש. לאחר ביצוע העבודות הנדרשות, אברהם יוצא לגינה הקטנה שהוא מטפח בשקט ובאהבה, כן, הם רכשו בית של ארבעה חדרים בקומת קרקע עם גינה. לפעמים היא כל כך מצטערת על רכישת הבית אבל אברהם לא, הוא אוהב את הגינה כל כך, עד כדי כך שפעם צעק על אחד הבנים שהרס לו ערוגה, ושרה אמרה לו: " אברהם מה קרה לך הפרחים יותר חשובים מהילד?", אברהם שתק, הסתגר בחדרו ולמחרת התנצל, והמשיך בשקט ושלווה לגנן , כך את כל הירוקים – פטרוזיליה, נענע, לואיזה, כוסברה ושמיר – אין הם צריכים לקנות, גם תחזוקת הבית לא יקרה ,הן לאברהם ידי זהב, רק כ 200 ₪ לחודש כולל חומרי ניקוי, אבל את המשכנתא על סך 3500 ₪, הארנונה על סך 300 ₪   וחשבון המים על סך 250 ₪ כולל צריכת מים לגינה, צריכים גם צריכים לשלם.

בסוף השבוע שרה ואברהם  גם מתפנים לקיים יחסי מין – יחסים פשוטים וכבדים משהו, כמו לצאת ידי חובה. שרה לא לגמרי מרוצה מהמיניות עם אברהם, אבל היא מעולם לא דברה על כך עם אדם אחר. שרה לא למדה לדבר, שרה מתביישת לדבר, שרה נבוכה ואף עם חברותיה הטובות בעבודה על מיניות איננה מעיזה לשוחח, על כל נושא אחר: חינוך ילדים, בישולים, פוליטיקה, הן משוחחות גם על זוגיות רק לא על מיניות.

הכל טוב יחסית – מה!

עכשיו הביטו בשרה לקראת סוף החודש או כאשר רופא השיניים מודיע לה שהיא חייבת לטפל בשיניה, טיפול של כ 2000 ₪ שכמובן איננו בסל בריאות

( גם הביטוח המשלים, הגלולות, התרופות הבסיסיות ומוצרי ההיגיינה הנשיים אינם בסל ועולים כ 800 ₪ בחודש )  או ברגע שהיא יושבת מול יועצת בית-הספר הממליצה על אבחון ליקויי למידה לבנה ושיעורים פרטיים או ברגע שהיא תוהה אם ללכת לחתונה של בן חברתה לעבודתה או כשהבן מבקש בגד חדש או חייב מעיל לחורף . הביטו בעיניה: הן עצובות, מותשות ואבודות, הן זועקות: מאין יבוא עזרי? ריבון עולמים הרי ספר החשבונות שלי פתוח לפניך: לאחר כל ההוצאות ההכרחיות, אתה רואה נשאר לי רק כ 1700 ₪  לאוכל, בגדים, (לא אתה יודע אני לא קונה מותגים רק ביגוד הכרחי ובסיסי) דמי כיס ובילויים לילדים ואם ספטמבר אז לציוד לבית-הספר וספרים ואם חגים אז…

היא אוחזת בראשה, כפופה ושפופה. אגרוף של עצב ומועקה דחוס בכל אחד מאיבריה. כן, הנה היא באה ההתפרצות: א נ י  ל א  י כ ו ל ה  י ו ת ר!! שרה צועקת, שרה משתוללת, שרה מסרבת, שרה שותקת, שרה מסתגרת. שרה רוצה להיות ל ב ד. שרה לא יודעת איך להמשיך ושרה יודעת, כל חברותיה חוזרות ואומרות לה: "מצבך מ צ ו י ן , מ ה  א ת  ר ו צ ה!!

תסתכלי על חנה, תסתכלי על שפרה – שפרה חד-הורית עובדת ניקיון בקומה שלהן – תסתכלי על רות – הרופאה שעובדת ימים כלילות ולא מרוויחה הרבה יותר ממך ונשארת רווקה – תסתכלי מ צ ב ך מ צ ו י ן, יש לך בעל טוב, מפרנס ועוזר מ ה  א ת  ר ו צ ה!!"

שרה נואשת. אנחותיה ויבבותיה קורעות פיסות מנשמתה, והיא עדיין לא יודעת על התוכנית של שר האוצר להגמיש את שוק העבודה שעלולה לפגוע בה. מי ימדוד זעמה? מי ישלם ייאושה? מי יאזין לקריאותיה? מי יבוא לקראתה?

בבחירות הקודמות הצביעה שינוי, היא האמינה להם שהם ידאגו למעמד הביניים, היא האמינה להם שהם ידאגו לה ולא לחרדים וכך יהיה לה טוב, קצת יותר טוב, רק קצת היא מבקשת לעצמה, בלי לדבר על הוריהם הפנסיונרים הצנועים, שאם, חלילה, יחלו היא לא יודעת מה תעשה ובלי לדבר על אחיה ואחיותיה האמיתיים והרחוקים יותר העובדים אתה או תושבי העיר הצפונית. שרה הצביעה שינוי ואף שכנעה חברה מהעבודה להצביע שינוי. היו הרבה ויכוחים במשרד, חברות אחרות הצביעו ש"ס, ליכוד ואחת הצביעה עם אחד. היא מאד רצתה ללכת לאסיפת בחירות של שינוי ולשאול יותר מה יעשו למענה אבל לא הספיקה, ממש לא היה לה זמן – פעם היה לה אסיפת הורים ופעם הייתה עייפה מדי. לא אין היא שונאת חרדים, הוריה מסורתיים ואף היא אוהבת את הדת ושואבת לא אחת כוח משיחה ותחינות בפני בורא עולם, אבל אולי חשוב שיצאו לעבוד ולא ילמדו כל היום ויפלו לעול על כתפיה. חשוב גם שילדיהם ילמדו חשבון ואנגלית שיוכלו להסתדר בעולם ולא רק יקבלו שוקו וארוחה חמה שילדיה אינם מקבלים. שינוי הייתה בטוחה, תביא את השינוי לה ולחרדים.

מה היא רצתה משינוי? מה היא רוצה עכשיו, לבדה בחדרה?

 היא רצתה/ רוצה שחרור מהאלימות השקופה, היומיומית והמתישה שהיא צוברת ואוגרת על כורחה  כאישה וכאזרחית עובדת במדינת ישראל 2004 .

אלימות כלכלית – שאונסת אותה לחשב פרוטה לפרוטה, לאחר כתשע וחצי שעות עבודה, כן, כולל נסיעות הלוך וחזור, שאונסת אותה לחיות בחרדה לגורל הוריה המזדקנים.

אלימות מיגדרית – שאונסת אותה יומיום לשאת כמעט לבדה בשלוש משרות: מזכירה, עקרת בית ומחנכת בניה.

אלימות תודעתית – שאונסת אותה כמעט יומיום לחשוב שמצבה מצוין, הן במישור האישי והן במישור הפוליטי-כלכלי ולכן אין לה מה להתלונן ואין מה לעשות רק למשוך בעול ולשתוק, רק למשוך בעול ללא מוצא, רק לזעוק לריבון עולם ולקחת הלוואות מריבון הבנקים ולהעשיר את כיסיהם, המוחקים חובות ל"גדולים" וגובים קרן, ריבית ודמי טיפול ממנה "הקטנה" עד הפרוטה האחרונה.

את האלימות הקשה נגד חברותיה הערביות-פלשתינאיות שאונסת גם אותה, שרה עדיין איננה חווה, לכאורה, בנה הבכור יתגייס רק בעוד כשנתיים.

אל תשאלו את עצמכן: מה שרה יכולה לעשות כדי לשפר את מצבה. שאלו את עצמכן מה האחריות והסולידריות החברתית מחייבת אותנו לעשות כדי להפסיק את האלימות השקופה, היומיומית והמתישה כנגד נשים. אלימות שגורמת לנשים לבלוע את זעקותיהן וכאביהן ולקום כל בוקר לעוד יום של עבודות פרך ללא גמול הוגן, ללא אפשרות לפרוץ את מעגל הדיכוי והניצול, לקום יומיום למאבק קטנוני להשגת צרכים חומריים בסיסיים, בלי מרחב של זמן, בלי מרחב של פנאי המאפשר עיצוב של צמיחה אישית, רוחנית ומינית, בלי מרחב של הרהור המאפשר פריחה והתפתחות לעיצוב משמעות חיים למען עצמך, למען אחיותיך ולמען קהילתך.

כן, מצבה של שרה טוב, יחסית לנשים נסחרות, לנשים הסובלות מאלימות מינית ו/או זוגית, לנשים הסובלות ממלחמות ו/או גירוש,  לנשים מובטלות, לנשים עניות, לנשים העובדות בסדנאות יזע, לנשים העובדות בעבודות מזדמנות אצל קבלני כוח אדם. לכן דרכנו ארוכה, תובענית וקשה. הפמיניזם שלנו רק בראשית הדרך. הפמיניזם שלנו מוכרח לרקום חלומות למען שרה ואחיותיה: שאינן שבעות, אינן נינוחות ואינן נחות לרגע מטרדות ודאגות להווה הפשוט ולעתיד הקרוב והרחוק.

מה דעתכן על החלום הבא:

·          יום עבודה של שש שעות לכל אדם

·          שכר מחיה הוגן לכל אדם, לכל משפחה (במקרה של שרה ואברהם 13000 ₪ )

·          יום פנאי לצמיחה, ללימוד, למשל, בבית הספר הקהילתי לנשים, ללמוד על אישה, נשים, נשיות, ללמוד לחלום ולברוא עולם טוב יותר  ל כ ו ל ם.

חלום של שמחת חיים פשוטה ובונה  אישה   ואיש.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.