הגדר של המעמד העליון

גדי אלגזי

"הקו הירוק לא משפיע על השוק" אומרת הכותרת במוסף הכלכלי של הארץ. זו כתבה על היישוב הר אדר, בעצם דיווח עתונאי מעורבב ביחסי ציבור ובהזמנה מובלעת להשקיע ("עליות מחירים של 15%-20% בשנה האחרונה" מבטיחה כותרת המשנה). הר אדר, שחלקו בתחום ישראל וחלקו מעבר לקו הירוק, כותב אריק מירובסקי, נמצא "במקום השישי מבחינת חוסנה הסוציו-אקונומי של אוכלוסייתו". איזה ניסוח עדין לתיאור אחד היישובים האמידים בישראל. זה לא שהם עשירים, הם חסונים.

האיכלוס הראשוני, ממשיכה הכתבה, התבצע בשיטת "חבר מביא חבר"; גם זו דרך יפה לתאר את מפגש האליטות: בהתחלה, ב-1986, התיישבו במקום "אנשי קהילת הביטחון והטלוויזיה הישראלית" שהביאו זה את זה. כיום מאכלסים את המקום "אנשי עסקים לרוב, המנצלים את מיקומו הטוב, כ-40 דקות בלבד מתל אביב, את בידודו היחסית ואת המגרשים הגדולים". "בידודו היחסי"? על מה הם מדברים? המקום יושב מעל כביש מספר 1. זו לא פריפריה אמיתית, שמנותקת באמת ממוקדי כוח חברתי, חינוכי וכלכלי. "בידוד" היא מילת צופן למשהו אחר. אולי הכוונה למקום מגודר חברתית, מובדל היטב ממגעם של לא-רצויים?

היישוב נמצא, כך מוסיף הכתב "מעל לכפרים אבו גוש, בּידוּ ובית סוּריק, והקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים." ראו זה פלא: הערבים קרובים, אבל היישוב מבודד היטב. יש ביניהם ערבים טובים (אבו גוש) וערבים רעים (התושבים הפלסטינים של בית סוריק ובּידוּ), ובכל זאת, ולמרות הקירבה לגדה המערבית, "הקו הירוק לא משפיע על השוק": הקונים ממשיכים לקנות בתים וערך הוילות עולה, למרות שחלק ניכר מן היישוב נמצא בשטח מסופח בפועל. אלה מתנחלי המעמד העליון, בלי דגלים כתומים.

הר אדר שייך בעצם לסידרת ארוכה יישובים, שהוקמו והורחבו בשנות השמונים והתשעים לאורך הקו הירוק, בצמוד עליו או ממש עליו – כוכב-יאיר וצור-יגאל הם דוגמאות אחרות. הם לא הוקמו שם במקרה: הם היו חלק מתוכנית מיסמוס הקו הירוק של אריאל שרון, לפעמים שר החקלאות, לפעמים שר השיכון, לפעמים שר הביטחון – ותמיד-תמיד שר ההתנחלות והכיבוש. גם כיום. אלה היו יישובי הספר החדשים של שנות והתשעים – שנים של הפרטה ו"תהליך שלום". לא עיירות הפיתוח והמושבים על הגבולות, בספר, אליהם שלח בן-גוריון את העולים החדשים, ובמיוחד את המזרחים, בשנות החמשים. זו ציונות אקסטרה, עם גג רעפים אדום ודשא מודבק. כולם נועדו למסמס את הקו הירוק, ללכת עם ולהרגיש בלי, ולתמוך בתנועת ההתנחלות האידיאולוגית בעזרת התנחלות המעמד הבינוני הגבוה בעתיד הירוק: לבנות ברית פוליטית בין הימין הקשה המתנחל לבין הימין החברתי הרך, המתבייש.

אין ספק שהפרויקט הפוליטי הצליח: מי שגר על הקו הירוק, רוצה קצת יותר, קצת נוף, קצת ביטחון, קצת סיפוח. מי שגר קצת בתוך הגדה המערבית, מתחיל להרגיש ש"הקו הירוק כבר לא רלבנטי" (צריך עם זאת להזכיר את אלה שחרגו מן הכלל וגילו הזדהות עם סבלם של שכניהם – אנשי נירית ומבשרת ציון). וכשצריך לכרות "מטעמי ביטחון" את הפרדס של אלמנה פלסטינית ענייה, שצמוד לוילה בכוכב יאיר של הוד מעלתו שר הבטחון מופז, אף אחד לא שואל: מה הוא בכלל עושה שם?

היישובים האלה סבלו בשנות האינתיפאדה, הפיתוח נעצר – ועם סיומה הם חוזרים לפרוח. יש הסבר פשוט לשאלה, מדוע אף קונה פוטנציאלי לא שואל על הקו הירוק בהר אדר. כי בצמוד לו מוקמת גדר ההפרדה – על האדמות הגזולות של בית סוריק ושל בידו. סיפוח קטן, זוחל. בשני הכפרים האלה, שעכשיו "מבודדים היטב" מהר אדר, נערכו משך חודשים הפגנות עקשניות נגד הגדר. בלי חמושים. בלי יריות. הפגנות של צעירים וזקנים, נשים וילדים. הפגנות של שכנים, שהגדר תפריד אותם גם מאדמתם וממקורות פרנסתם. הפגנות שדוכאו בגז מדמיע וברימוני הלם ובכדורי גומי ובירי חי. בפברואר שעבר נהרגו שלושה מפגינים בהפגנות האלה. עכשיו אפשר לשכוח מהם.

עכשיו, כשהגדר עומדת, עולה בכל התנחלויות המעמד הבינוני הגבוה ערך הנדל"ן. ממש אותו דבר ראיתי במו עיני בהתנחלות צופין, כמה קילומטרים מזרחה לכוכב-יאיר: עם הקמת הגדר, מייבשים את מטעי השסק והאבוקדו והתפוזים של תושבי ג`יוס, שלא יוכלו יותר להגיע אליהם באופן סדיר. עכשיו כש"הערבים בצד השני", מרחיבים את ההתנחלות פי 11. הנוף הופך מהר לנדל"ן. משרדי התיווך באזור השרון מוכרים לקונים את הבתים בהתנחלות צופין בתור "כוכב יאיר החדשה", "צור יגאל הבאה". המקום נקי, מבטיחים – או כמעט נקי – מערבים. אפשר לקנות.

לכל אורך גדר ההפרדה נמשכת תנופת ההתנחלות. שרון יודע היטב מה הוא עושה: הוא מעביר הילוך. הוא נמצא בעימות עם הקיצונים במתנחלים, שמסרבים להבין שכדי להבטיח את ההר, צריך לפעמים לוותר על גבעה; שעדיף לתת לפלסטינים לנהל את המצוקה בעזה בעצמם. בינתיים, ממשיכות ונבנות אלפי יחידות דיור בהתנחלויות. לכן הבנייה המהירה בין הגדר לקו הירוק: בצופין ובאלפי מנשה ובביתר ובמעלה אדומים ובמקומות נוספים. לא במעמקי השטחים הכבושים – את זה משאירים כרגע לגרעין הקשה.

חשוב לא פחות: הבנייה הזו היא חלק מברית פוליטית מתחדשת בין שרון למעמד הבינוני העליון (וכניסת ה"עבודה" לממשלה רק מוכיחה ששרון הוא באמת סבא טוב שדואג לכולם ולא הזאב הרע). ברית עם המעמד הבינוני הגבוה שמחפש שקט; שמחפש מקומות שקטים – בלי ערבים, בלי עניים. שמקיף את הוילות שלו בחומות בטון ועליהם שלטים המזהירים, כי המקום נמצא בהשגחת חברת שמירה פרטית. שמקיף את יישוביו בחומות בטון דקורטיביות – תחשבו על חומת העפר שמפרידה בין קיסריה לג`סר א-זרקא. שמגדר את עצמו היטב בחומות חברתיות, ככל ששרידי מדינת הרווחה מתפרקים ומשרד האוצר עוסק בפינוי שרידי המוביליות החברתית המוגבלת של העבר. הגדר, צריך לזכור, היא חלק ממערכת שלמה של גידור ובידול, של תהליכי ההפרדה וההפרטה.

נכון: הגדר הוקמה אחרי גל של פגיעות באזרחים ישראלים במהלך הימים העקובים מדם של האינתיפאדה השנייה. היא נבנתה תוך ניצול הימים השחורים של דיכוי אלים של האינתיפאדה בשטחים, של חנק המחאה האזרחית, של חוליות המתאבדים. אבל הפרויקט של שרון היה מראשיתו מרחיק לכת: פרויקט של סיפוח שיטתי וקיצוץ הגדה המערבית לשמורות מגודרות לילידים. אבל חשוב מכל: הגדר הוקמה על גבי הפחדים, תוך ניצול מחושב של פחדים אמיתיים, של סבל ממשי.

ועל פחדים אפשר לבנות. בעיקר גדרות תיל. אפשר גם לעשות רווחים נאים. השאלה העיקרית היא, איך נחיה, אנו וילדינו אחרינו, מאחוריהן.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.