זהה את הפוסט: הקמפיין לטיהור השורות

יוסי יונה

כמה טוב לדעת שמדורי התרבות והספרות בישראל אינם יכולים להתנער כלאחר יד מאחריותם הציבורית בבואם לעצב את הדיאטה התרבותית של קוראיהם. כמה מעודד לדעת שבכל פעם בה ינסו מדורי התרבות והספרות להתנער מאחריות זו, הקומיסרים התרבותיים – הממלאים תפקיד זה מטעם עצמם – ירימו קול זעקה ויפעלו להשבת הסדר על כנו. בקיצור אשרינו שזכינו לחיות במחיצתם של ניסים קלדרון וגדי טאוב. הלב מתרחב מהרוח הפטריוטית שהם מגלים, ממופת האחריות האזרחית. (כמה אירוני שכותרת מאמרו של טאוב ב"מעריב" – "דלדולה של הרוח" נלקחה מכותרת ספרו של ריאקציונר וארכי שמרן אמריקאי).

 

            צמד זה לא ייתן לזרמים חתרניים לאיים על אחדותה של החברה בישראל ועל הערכים המעצבים את זהותה הלאומית והתרבותית. טאוב וקלדרון הם שועלי קרבות ותיקים, הם ניהלו מאבקים נגד זרמים אלה זמן רב עוד לפני שקמו ערוצי תקשורת שעקפו את העיתונות הכתובה. כשהפוליטיקלי קורט איים בזמנו להרים את ראשו, הם פעלו מייד לקפדו; כאשר הרב-תרבותיות החלה לשטוח את טענותיה בדיון הציבורי והאקדמי בישראל, מושכי העט החרוצים נמצאו שם על מנת להפריכן ולהזימן; כאשר החלה ההגות הביקורתית – הפוסטקולוניאלית והפוסטמודרנית – לפלס לה נתיב באקדמיה הישראלית, פעל הצמד לחשוף את מזימותיה האנטי-ציוניות. משימתם המרכזית – מיגור מגמות אלו בעודן באיבן כיוון שהן מסיחות את הדעת ואת האנרגיה מהמאבק האמיתי – כינונו של קולקטיב ציוני, צודק ושוויוני.

הרקורד של צמד הרטוריקנים הסוציל-דמוקרטי הזה במאבקים חברתיים המתרחשים במציאות ולא בשיח ממש מרשים: אף לא אחד ראה אותם אי-פעם בין קומץ הפעילים שלחמו למען דיירי הדיור הציבורי. אף לא אחד הבחין בהם בקרב משמרות המחאה שניצבו פעמים אין ספור מול ביתם של שרי אוצר המנהלים מדיניות ניאו-ליברלית המגדילה את הפערים החברתיים בישראל. איש לא יכול להעיד ששני לוחמי הצדק החברתי נצפו במאבקיהם של עובדי ים המלח נגד הפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות? אף אחד גם לא קרא את מאמריהם בגנות הנהלת מטרו-דן העושקת ומנצלת את נהגיה.

מן הסתם הם לא טרחו להפגין נוכחות במאבקים אלה משום שהיו אלה מאבקים רב-תרבותיים – רחמנא לצלן. קלדרון וטאוב מעדיפים להצטופף בניחותא בחיק הדרך השלישית: להיות בפועל קפיטליסטים, ללהג סוציאליזם ולתקוף את אלה השמים מקלות בגלגלי המהפכה הוירטואלית הסוציאל-דמוקרטית שלהם. קלדרון סיפק לאחרונה דוגמא נפלאה להתנהלות זו: בעודו מעלה על נס את ערכי הצדק והסולידריות חברתית, הוא יצא להגן בלהט על הרפורמה הניאו-ליברלית בחינוך מבית מדרשם של נתניהו, לבנת ודברת. לאלוהים הפתרונים מהם השיקולים שהובילו אותו למסקנה כי השלושה אכן מעוניינים במערכת חינוך המקדמת שוויון הזדמנויות בחינוך. נתניהו?!

בימים אלה מסתמן שינוי בדפוסי פעולתו של הזוג הנמרץ. הם מאסו בפעילות המתמצה בתגובות למגמות וליוזמות המאיימות על אחדותה החברה בישראל ועל צדקת דרכה. הם החליטו לפעול כיחידה לסיכול ממוקד בשדה התרבותי. לאחרונה הם פתחו במסע, שלא היה מבייש את הסנטור מאקרתי, לאיתור גורמים עוינים במדורי הספרות והתרבות. הם ממקדים את התקפתם במינויים חדשים. על הכוונת – דרור משעני, שמונה לאחרונה לעורך החדש של מדור ספרים ב"הארץ". מבחינתם, מינוי זה הגדיש את הסאה. לא די בכך שעורך המדור לתרבות וספרות, בני ציפר, הוא עוכר ישראל ידוע ושמדורו מהווה, לדעת טאוב, "שופר מובהק של העמדה האנטי-ציונית", עכשיו גם מדור הספרים של העיתון נפל בידיים ערלות. הגיעו מים עד נפש. עת הטיהור וההוקעה הציבורית הגיעה.

"מעריב" נרתם בחפץ לב ליוזמתם הברוכה. העיתון המנהל קמפיין לטיהור ישראל מפוליטיקאים מושחתים הרחיב את היריעה והוא פועל לטיהורה של הזירה הלאומית מהנגע הפוסטי, על גילוייו ומופעיו השונים. יאללה לעבודה!

במקומם של קלדרון וטאוב לא הייתי מסתפק בכתיבה פובליציסטית. אם הם באמת מודרכים על ידי ההכרה כי קיימת סכנה מוחשית להשחתת נפשותיהם של קוראי מדורי התרבות והספרות בעיתונות הכתובה, עליהם ליזום את הקמתה של ועדת אישרורים במועצת העיתונות. תפקיד הוועדה יהיה להכשיר מועמדים לתפקידים בכירים במדורים אלה. נדמה שיהיה זה רק הוגן כי בראש הוועדה יעמדו שני האינטלקטואלים המכובדים. כל חברה נאורה ומתקדמת צריכה להתברך בהתגייסות אנשי הרוח שלה למען מטרות נעלות ולגמול להם בהתאם. תפקידה של וועדה יהיה לאתר ולחשוף פוסטקולוניאליסטיים, פוסטמודרניסטיים, פוסט-ציוניים, מזרחים חתרניים, רב-תרבותיים, פוליטקלי-קורקטיים וגורמים עוינים אחרים. אין לבטוח באף אחד, ואסור להניח למראה התמים ולחלקות הלשון של המועמדים להוליך אתנו שולל. כל מועמד אשם עד שלא תוכח חפותו. 

להלן חלק השאלות שמן הסתם יעלו בשימועים שינהלו השניים: האם זה נכון שנמצאים ברשותך ספרים העוסקים בתיאוריות פוסט-קולוניאליות? האם לדעתך יש בתיאוריות מסוג זה כדי לתאר נכונה את המפעל ההתיישבותי ביהודה ושומרון? מה אומר לך השם פוקו? אדוארד סעיד? האם היית מגדיר את עצמך כפוסט-ציוני? האם אתה בעד או נגד זכות השיבה? האם הצבעת אי-פעם למפלגה ערבית? האם אתה מקבל את הקביעה כי "יהודית ודמוקרטית" מכילה סתירה פנימית? האם הצטרפת אי-פעם לסיור שערך ארגון "תעיוש" ביהודה ובשומרון? האם חתמת על גילוי דעת השולל את מיניו של דן חלוץ לרמטכ"ל? האם אתה מקיים קשרים כלשהם עם פלסטינים? מה טיבם של קשרים אלה? ראינו אותך סועד לאחרונה במסעדה של אבו-שוקרי…

די שהמועמד ישיב בחיוב על אחת משאלות אלו או שיסרב לשתף פעולה עם חברי הוועדה על מנת לפסול אותו מלכהן בתפקיד רם דרג במדורי הספרות והתרבות. ומה יהיו תוצאותיו של הטיהור התרבותי? טאוב מבטיח לנו "פורום ציבורי" המאפשר "דיון פתוח ורחב יריעה". יהיה זה מן הסתם דיון פלורליסטי וביקורתי כמו זה המתקיים ב"מקרוב" – כתב העת שבעריכתו של הצמד. דיון הקרוב מאד לליבם ותפור על פי מידותיהם האידאולוגיות. הדיון באדיבות צמד הסלקטורים של התרבות הלאומית, יהיה פתוח, רחב יריעה ובעיקר מטוהר מ"פוסטים".  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.