מהי הציונות על פי גדי טאוב?

שלמה אלפסי

יהיה מעניין לקיים שיח עם מר טאוב, טאוב כשליח לדבר עבירה של בני דמותו הידועים, כאשר נזכה לראותו מתייצב עם יכולת החשיבה שלו אל מול העובדות, הטיעונים הרציונליים הסדורים והרגשות של המוני אזרחי ישראל, מבוני ומייסדי המדינה הציונית בחלבם ודמם, בעלי זכויות רבות, פוסט ציונים ואנטי ציוניים, שאינם חושבים כמותו. וזאת, במקום להתעסק בעמדות הכוח המאפשרות לבטא אותן. האם זהו מה שמעניין? האם המהות בדיון פומבי הפכה חסרת חשיבות?

מעוררת תמיהה רבה ביותר היא העובדה כי אינו משמיע, ולא השמיע מעולם בעבר, את קולו באותו סגנון ערמומי, תוקפני ומאשים, שבו נקט כלפי עורך מדור הספרות בעיתון "הארץ", מר דרור משעני, גם כלפי האנשים המוחתמים בחותם הכשרות שלו, אשר משתמשים במשרתם בעיתונות מידי יום כשופר של דעותיהם ואשר רק להם הוא קורא ציונים. כיצד נקבעת לדעתו רמת הלגיטימיות ? ומעניין יהיה לשמוע באותו דיון (עתידני?) את הגדרתו שלו ביחס לציונותם.

מהו אופייה הלאומי של הציונות ללא הדת היהודית? הרי אין דבר כזה. השתלטות על

כברת אדמה ותו לא? ומדוע כברת אדמה זו דווקא? האם האופי הלאומי הינו הווי של

אמריקניזציה על רגליים קרושות, שהוא התיאור הממצה של הלאומיות העברית הנוכחית?

ואם ישנו אופי לאומי שכזה חבוי אי שם הרחק מעינינו, אנא שיציג אותו בפנינו.

מהי בעצם הציונות על פי טאוב?

אכן, ישנה ביקורת על הציונות וכן על השלטון הציוני ומעשיו. הם אינם מושלמים. ובמשטר דמוקרטי בסיסי, לא בהכרח רב- תרבותי, עלינו להישמר מלהשתיק ביקורת ציבורית ולנסות לערער את הלגיטימיות של שופריה. ישנה ביקורת לגיטימית. כפי שישנה ביקורת על "הציונות על פי טאוב".

האם הציונות כפי שמציג אותה גדי טאוב, אינה אלא מערך עמדות כוח הפועל להשתיק כל חשיפה וביקורת של מעשיה, גם אם אינם מוסריים, והפוסט ציוניים והאנטי ציוניים, להבדיל, משמיעים אותן ועשויים להביא לדין צדק ציונים שביצעו פשעים? האם זהו מקור ושורש הדאגה של מר טאוב? האם "הציונות" אינה אלא שם קוד, שאותו מנצלת קבוצת  האנשים, שביצעו פשעים חמורים כנגד האנושות, תוך כדי הקמת המדינה ועד לימינו? אם זוהי הציונות על פי טאוב, מעין יישות ששליחותה לקיים פריבילגיה להיות מדורגת מעל המוסר, אז אנו, בלב שלם, פוסט וגם אנטי ציוניים~.

האם זוהי אותה הציונות, אשר במענה למצוקות הקשות שגרמה להמונים מאזרחיה, הטיחה בהם משחקי מילים סיסמתיים ותו לא? כמו שעושה מר טאוב כאן: "חברה מפוצלת" –הבנתם? כל הרוצה להשמיע קול אחר, דעה אחרת, מפצל את החברה. אותה המשדלת בשינוי אדרת: זו אותה ההשתקה, ההדרה מן השיח, סתימת הפיות הטוטליטרית, הישנה בטיעון:  אתה קורע את העם אתה מחרחר מלחמת אחים. האם זוהי הציונות? אזי אנו, בלב שלם,  פוסט וגם אנטי ציוניים.

האם ציונות פירושה, שדעתו של טאוב היא היחידה הקבילה?

מי שרוצה להביע את דעתו ולהשמיע את קולו במרחב הציבורי הישראלי הוא אנטי ציוני? מי שרוצה לפרסם מעל בימות החברה שהוא שייך אליה את יצירתו המזרחית באופייה הוא אובייקט להאשמה באמריקניזציה? או בלקניזציה? מה הקשר בין הדברים? זוהי סלקציה מוסרית קיצונית, מתועדת, וברור  שטאוב מסמן עצמו ככותב לא מוסרי בעיני שוחרי אמת שוויון וצדק.

אותה שלילה רעיונית ומעשית של חופש המחשבה בשינוי טענה: חרדה מחברה חופשית (שם קוד נוכחי: "רב תרבותית")- כהמשך ישיר ורצוף של אבותיו הרוחניים- אינו אלא מזרחיפוביה, קסנופוביה אינטלקטואלית. שלילת חופש המחשבה משמשת כלי נשק במאבק כנגד החברה הישראלית להמשך ריכוז משאבי הישראלים בידי חבריו, יורשי אותם אבות.

אין סוף לצביעות, לסטנדרטים הכפולים, למוסר הכפול, שמאחוריהם לא עומד דבר

ובודאי שלא דאגה לכלל החברה הישראלית, אלא רק, ואך ורק, דאגה להמשך רציף של מימוש תאוות השררה והממון של הקולקטיב הקטן המהווה את הפלוטוקרטיה בישראל מזה כשישים שנים, אותו קולקטיב שאותו מייצג בכתיבתו טאוב.

האם הציונות היא תרבות שיח? מן הזן הציוני השורר. תרבות שיח שבה "אנטיציוניים", "פוסטציוניים", הם המשכם של "השד העדתי" ה"יוצא מבקבוק". כמה יהירות ולגלוג וכמה משטמה ותוקפנות עצורים בכינויים הללו, בניסיון לצייר דעות לגיטימיות כמעין קללות, ואת נושאיהן כמעין חרקים או יצורים לא טבעיים. אותה הדמוניזציה בשינוי אינטונציה, על משקל צעצועי ה"רובוטריקים", או אולי "מקקברחשים". אם רצוננו היה להשתלב ב"סולידריות חברתית-  ציונית" (יישות דמיונית בעליל שבדה מליבו לצורך מאמר התגובה), בעלת אופי השיח הזה ולא לנסות ולפתח שיח ממשי, מכבד ומכיל,  היינו בקלות יכולים (להלן: אנכרוציוניסטים). אם זוהי הציונות על פי טאוב אז אנו פוסט וגם אנטי ציוניים. כבני אדם בעלי כבוד והערכה עצמיים איננו מעוניינים להיות מזוהים עם הפרקטיקות הנמוכות והשפלות הללו.

"סולידריות חברתית ציונית"? הרי תנועת ההמונים המזרחית הגדולה, הכוללת את הקשת את ש"ס ואחרים, קמה בקול סערה בדיוק משום שמעולם לא הייתה באמת סולידריות "חברתית-  ציונית". זו התקיימה אך ורק במילים הנבובות שכתבו אנשים מסוגו כדי להדמות מציאות, כדי למצב מציאות. מעולם לא היו למילים ריקות אלו כיסוי. שנבין טאוב, האם מאות אלפים ומליונים טועים? האם כולם טועים ולא היה דבר מעולם? מה שהיה הוא רק "סולידריות חברתית- ציונית" אותה באו עכשיו פוסט ציונים (כיצד הם נוצרו, אגב, מתוך סולידריות מתוקה שכזו?) להחריב וטאוב חגור חרב על סוסו להתריע על כך?

ועוד שאלה ישירה לבירור הגינות בסיסית: האם אתה מתכחש בפומבי לאפליה ולמעשים הבוטים, ומנסה להאחז בכך, שמה שהיה עד עכשיו הינו באמת "סולידריות חברתית- ציונית" ולא ציניות חברתית סולידרית?

האם עקירת תושבי כינרת או תוחלת מבתיהם ואדמתם באלימות ברוטלית, היא באמת סולידריות חברתית ציונית? חטיפת ילדים ומכירתם? ניסויים רפואיים? גזזת? פוליו? הדרה שיטתית ממרכזי הכוח, ממוקדי התרבות, מהחיים הציבוריים? טיפוח סטריאוטיפים ודעות שליליות, מחיקת היסטוריה, תרבות וזכויות? כמה זמן אתה בארץ? או לחילופין: למי אתה מוכר את הסחורה הרקובה הזו? מי מאמין לך? ראש ממשלת ישראל הציוני, אהוד ברק, וזה נרשם לזכותו, ביקש את סליחתו של הציבור הענק המזרחי, בשם השלטון הציוני לדורותיו (כל עשרות שנות שלטון מפא"י וגלגוליה), שרת החינוך, לימור לבנת הודתה בפני חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית, שאין עוד מי שמכחיש את העוול של מחיקת ההיסטוריה והתרבות המזרחים ע"י מפא"י ואת הצורך בתיקון, אבל אתה בזחיחותך המרושעת ובפומבי דורך על רגשות בגסות, מכחיש שואה ועוד מתרעם על קול הזעקה שקם להעמידך במקומך? יש יותר ציונים המודעים לעובדות למחדלים ולפשעים מאשר האדם הבודד גדי טאוב.  מאמריך בעניין הם עוד ניסיון דמגוגי להפוך את היוצרות. שוב לוליינות חד- לשונית המאפיינת כל כך את מר טאוב. אינך דוברם של הציונים כלל. לכן כתב עליך מר גולדן, עיתונאי העומד יציב עם שתי רגליים על הקרקע, "האביר טאוב יצא להילחם בדרקון דמיוני בשמו של אף אחד". הגדרה קולעת. הוא לא בא להלעיז,  לנאץ או לדבר לגופו של אדם, הוא כתב עניינית לגופם של דברים: זהו התיאור המדויק של הדעה שאתה מנסה למכור.

מה אתה מציע למזרחים בארץ הזו טאוב? בדיוק את מה שהציעו אבותיך הרוחניים שאך

ורק תחת הנהגתם, בישראל בלבד, הציבור המזרחי האציל והנאמן הגיע אל חיים של עוני וניוון, כאובייקט של ניסויים רפואיים ובהנדסה חברתית. בכל שאר העולם, וכריכוז היהודי הגדול באירופה, הוא עולה כפורח .

היכן היא "דוקטרינת טאוב" הגואלת? מליון אזרחים דתיים מושתקים, שניים וחצי מליון אזרחים מזרחים מושתקים, מליון אזרחים ערבים מושתקים. מה שהיה הוא מה שיהיה? נמשיך למצוא תרגילים ולבושים חדשים שבעזרתם נשמר את המצב החולה הקיים לדורי דורות של מדינת ישראל `ציונית` גאה. אותה גישת "כור ההיתוך" (והמחיקה) השיקרי בשינוי מילולי. אותה מפא"י בשינוי התוואי. במובן זה, במחשבתך הזדונית להמשיך ולהמיס למוות את ייחודם ומחשבתם החופשית של הציונים האמיתיים (כמאמר ראש ממשלת ישראל הציונית אהוד ברק. הם לא נמלטו על נפשם, הם עזבו מקומות טובים חביבי) אתה הוא הרי האנטי ציוני הגדול מכולם.

לא יהיה זה נורא כל כך בעבורך ובעבור שכמותך, לקרוא דברים אחרים, מגוונים, להעשיר את עולמך, להרחיב את ידיעותיך,להיפתח לאנשים סביבך, להכיר אותם מעט. אנשים שאיתם אתה נלחם שכם אל שכם עד טיפת הדם האחרונה על מנת לקיים את המדינה הציונית. היכן הכבוד שאתה אמור לרכוש להם, לתרבותם המפוארת, לעשייתם הכבירה בכל תחומי בניין המדינה, לא יהיה נורא לפתח תרבות שיח. ואיתם. עם חברי האוכלוסיות הקונקרטיות אותן אתה תוקף, זו הדרך להגיע לסולידריות. כמדומני…

קנדה הרב-תרבותית מפוצלת? גם בלגיה? דרום אפריקה? שווייץ?  גם המודל של שווייץ לא טוב לך טאוב? זה לא מה שבאמת מפריע לך: אתה מעוניין להמשיך ולגרוף את כל הקופה הציבורית לבדך. כרגיל אצל אלו המכנים עצמם ה-ציונים.

מדוע שלא יהיה כאן כמו בקנדה: מרחב ציבורי פתוח לכל? שעתיים בטלוויזיה הציבורית

לאיסלם, שעתיים לנצרות, שעתיים ליהדות, שעתיים להינדואיזם. שעתיים לערבים, שעתיים לפוסט ולאנטי ציוניים. שעתיים לאלו מסוגך- או לא שעתיים, כל אחד על פי חלקו באוכלוסיה. ובנוסף נקיים דיונים ציבוריים בין משכילים משלל הקבוצות במקום פורומי הפלסתר המבויימים עתה. מי שישכנע ישכנע. אתה ושכמותך פשוט יודעים שאין לכם סיכוי לשכנע ולכן שבירת הכלים התכופה בתירוצים מצוצים מן האצבע על ידי הפרקטיקות האלימות והטוטליטריות. אפשרות זו, למשל, מקיימת יותר אחדות! קירבה וסולידריות! יש לך הזדמנות להכיר את אלו איתם אתה חי חיים משותפים.

ולמה לא שמר משעני יהיה כך, כמו הנדלזלץ? משום שמשעני הוא מזרחי, אז טאוב לא `מרשה` לו?? וכאשר במשך שישים שנים ארוכות היו עורכים שקידמו את דעותיו של טאוב אז זה היה כשר??  היכן הגינוי למעשי העבר? חופש ביטוי תרבותי הנו גם מאבק כלכלי: אם יפורסמו באופן הגון ראוי ומכובד גם יצירות ויוצרים מזרחים אז גם יקנו אותם יותר. מעבר לכך, יוצרים יוכלו להעריך את המדינה בה הם חיים, גם הם ירגישו כאן בבית, המוטיבציה שלהם להיות כאן ולחיות עם אשכנזים מסוג טאוב למשל תגדל.

אנא ממך מר משעני היקר, איש מקצוע מוכשר לעילא ולעילא, שמור על הקו הרב תרבותי הדמוקרטי, הליברלי של המדור, הפתוח והחופשי, ואף הרחב אותו. תן לנו הרבה ממנו, המון. תן לנו קצת נחת והנאה, אנו זקוקים לזאת במדינה בה הצרות והמועקה כל כך גדולים גם כך. בה האזרחים המזרחים, וכן הערבים מן האספקט שלהם,  נתבעים לתת מעצמם עבור המדינה והחברה הישראלית הכללית כל כך הרבה, עד לקורבן האולטימטיבי, עד למסירת חייהם עבורה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. א.כ

    אבנר שלום. מעניין מה אתה חושב על הספר השני של איתן כהן שנקרא באר שבע העיר הרביעית.

  2. א.כ

    אבנר שלום. מעניין מה אתה חושב על הספר השני של איתן כהן שנקרא באר שבע העיר הרביעית.