יהודי לא מגרש יהודי

גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

החטיבה לזכויות האדם במועצת יש"ע אינה יודעת מנוחה. עשרות טלפונים מציפים את המוקדנים והמוקדניות ב"קו הכתום", המנסים לשמור על שלוות נפשם ולהמשיך להשיב לכל פונה בנימוס ובאדיבות, ולסיים את השיחה, איך לא, בברכה "שיהיה לך יום כתום". שנים רבות היתה החטיבה עסוקה בטיפול בתלונות שהגיעו מצד המתיישבים הפלסטיניים ביש"ע, אשר בקשו את סיועה בהתמודדות למול צבא הכיבוש של מדינת ישראל שפגע בזכויותיהם באופן יומיומי. תלונות אלה נסבו על גרוש מכפרים ומערים (זכורה הסיסמא בה נקטה החטיבה באותה התקופה "ישראלי אינו מגרש פלסטיני"), על הריסת בתים (או אז גויסה בידי המתנחלים המשוררת המנוחה נעמי שמר לכתוב את "אל נא תעקור נטוע"), ועל התעמרות במחסומים (אז, כזכור, גויסו המתנחלים להתלוות לפלסטינים במחסומים כדי לשמש כמליצי יושר למול חיילי הצבא). והנה, התהפכו היוצרות. למרות הרצון העז, ולמרות הגיוס המסיבי לשורות המוקדנים של החטיבה, עומדים אבירי זכויות האדם נואשים למול שטף פניות הדוחק את תלונות הפלסטינים לפינה.

יהודים, מתנחלים, לוחמים עזי נפש למען זכויות האדם ניצבים בצמתים מנופפים בסרטים כתומים, מוחים על השחתת זכויות היסוד שלהם. בשעת רצון, קופצים חלקם לכביש (אם זה לא הוצף בשמן ובמסמרים קודם לכן) ועוצרים את התנועה על מנת להתריע על ההחמרה הנוראית שחלה במדיניות צבא הכיבוש. ידו הקשה של צבא הכיבוש, המאיים לגרש יהודים מבתיהם, ניכרת בכל פינה. צווים המורים על סגירת שטחים לתנועת יהודים הוצאו, ויהודים יקרים מגורשים מקניינם הפרטי (בית המלון הידוע, מקדש לעולי רגל מכל רחבי העולם, "מעוז הים"). תנועת התיירים נפסקה, ותושבי הגוש אינם יכולים עוד להגיע אל בתיהם או לצאת מהם. צבא הכיבוש, במקום לעסוק כבימים ימימה בהריסת בתי פלסטינים עסוק בשיפוץ בתים<StrippedTag/FONT> ואגב כך מפקיר את חייהם של התושבים. יהודים, כמו הקטן שבערבים, נעצרים במחסומים. בנות קדושות נאבקות על זכותן לעשות "על האש" מבלי לחוש איום על בתיהן. מטיילים עומדים שטופי דמעות מבלי יכולת לשוב אל בתיהם הניבטים מבעד לכתפיהם של החיילים החסונים.

לאחר שנים של מאבק בלתי נלאה למען זכויות הפלסטינים, נדמה כי מאבקה של החטיבה לזכויות האדם במועצת יש"ע מתחיל מחדש. לראשי החטיבה התברר כי מה שהם ראו או שמעו באותם הימים בהם היו זכויות האדם של הפלסטינים הפקר הוא כאין וכאפס לעומת המתרחש בימים אלה.

ימים יגידו ידו של מי תהיה על העליונה. אך אין ספק שקריאתה של נערה מהגוש, שהוברחה על גלי האינטרנט מהגטו הנצור אשר בינות לעצי הדקל וחופי הים המזהיבים של רצועת עזה, תחקק בלבנו לעד: "אותנו עוצרים במחסומים?<StrippedTag/FONT>"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.