על שמחה ועצב

גל לויגל לוי

חוקר וכותב בנושאים של אזרחות, מזרחיות חינוך ודמוקרטיה, ובמיוחד אקטיביזם פוליטי עכשווי. בעבר חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית

<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אתמול הייתי במסיבת סיום השנה של בית הספר הדמוקרטי הערבי יאפא. בית הספר הזה נוסד השנה ביזמת המנהלת וקבוצת הורים שנזרקו מבית הספר האורתודוקסי ביפו בו הם שכנו במשך כשבע שנים. עם תחילת שנת הלימודים הגיע צו סגירה לבית הספר ממשרד החינוך, שבעקבותיו התגלגלו הדברים לפתחו של בית המשפט שקבע שבית הספר ימשיך לתפקד עד לקבלת החלטה סופית על עתידו. (עוד על כך ראו <StrippedTag/FONT>הארץ<StrippedTag/FONT>, <StrippedTag/FONT>עדאלה1<StrippedTag/FONT>, <StrippedTag/FONT>עדאלה2<StrippedTag/FONT>, ו<StrippedTag/FONT>מחסום<StrippedTag/FONT>). <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בית ספר זה נאמן לעקרונות של אזרחות, דמוקרטיה, שיתוף ומעורבות הורים, צוות ותלמידים, וגם, כמובן, לטיפוח הייחודיות של הערבים ביפו כפלסטינים וישראלים, וכתושבי יפו. צר המקום מלדבר על הקורה בבית הספר, ולכן ברצוני לדבר קצת על מסיבת הסיום של אמש. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

המסיבה התקיימה במרכז היהודי-ערבי ביפו, בנוכחות המשפחות וראשי הארגון למען ערביי יפו (הראבטה). ככל מסיבת סיום, גם זו התאפיינה בהתרגשות רבה של ההורים והילדים והילדות (מגיל גן ועד כיתה ו`), בהרבה בלגן, וגם בקטעי שירה, נגינה והמחזה. לצערי איני דובר ערבית, אך הדבר לא הפריע לי לחוש באוירת השמחה, ובעיקר בבטחון העצמי הרב של התלמידים והתלמידות שהציגו במסיבה. הם עשו זאת, אגב, בשלוש שפות – ערבית (לצערם של חלק מההורים, הכי פחות), עברית (שירים שונים, ביניהם להיטי ערוץ 2 וכוכב נולד), ואנגלית (בעיקר תלמידי כיתה ב שהפגינו שליטה בשפה). <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הקהל גם הוא התאפיין בייחודו: לצד אלה הלבושים לבוש מודרני היו אלה הלבושות לבוש מסורתי, כולם נפנפו בשמחה לילדיהם שריקדו ושרו באולם. מרשימה לא פחות היתה רשימת המברכים, שכללה מלבד מנהלת בית הספר מרי קופטי, ונציג ועד ההורים, גם את נציג הראבטה, שייח וכומר ששמחו לברך את בית הספר הדמוקרטי הזה ביום חגו. נו, חשבתי לעצמי, מתי נראה אנחנו אנשי דת מברכים בית ספר חילוני דמוקרטי יהודי?<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

העצב קשור למצבו של בית הספר ולאי הודאות האופפת את עתידו. כאן חברו שני כוחות שמאיימים על המשכיותו של מפעל זה (אשר השנה למדו בו כ-150 תלמידים וכבר נרשמו לקראת השנה הבאה עוד כמאה נוספים): משרד החינוך ועיריית תל-אביב. לגבי המשרד, המצב לא ברור כרגע. כעקרון, בשל דוח דברת, קיימת נטיה גורפת שלא להתיר הקמתם של בתי ספר מסוג זה, והעניין עדיין נמצא בברור. כזכור, גם בית המשפט מעורב והחלטת הביניים היא להתיר את המשך הפעולה עד שאלה יגיעו להחלטה סופית. העיריה, מנגד, מגלה עמדה בעייתית יותר הקשורה לפוליטיקה העירונית הפנימית. לטענת העיריה אין מקום לבית ספר נוסף ביפו, בעיקר מכיון שזו מקדמת בית ספר ממלכתי אחר האמור לענות על צרכי האוכלוסיה. אולי הם צודקים ואולי לא, אבל לא זו השאלה. מסתבר שהעיריה, בהנהגתו של נציג המחנה "הנאור" מבקשת להחזיר אותנו לימי הממשל הצבאי, או אולי אפילו לימי השלטון הטורקי. העיריה החליטה שהדרך להתמודד עם בית ספר המציע דרך חיים אזרחית ודמוקרטית, חילונית ביסודה, היא להפריד ולמשול. העיריה גייסה, מצד אחד, את הקהילה הנוצרית (כאשר הסכסוך שהביא להתנתקות של ההורים והמנהלת מבית הספר האורתודוקסי, שאגב צמח על אותם עקרונות דמוקרטיים, משמש כלי לגיוסה לטובת עמדת העיריה), ומצד שני, הכוחות האיסלמיים השמרניים. לפני כשבועיים העיריה אף עיקלה את חשבונות הבנק של הראבטה וביטלה את התמיכה הכספית בעמותה בטענה שהיא פועלת בניגוד למדיניות העיריה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אז מה היה לנו? נסיון להצמיח ולפתח מסגרת חינוכית דמוקרטית, חילונית, אזרחית, ומנגד, כוחות המגייסים ומעצימים גורמים שמרניים, דתיים ועדתיים במטרה למנוע התפתחות זו. אז מי בעד מדינה יהודית ודמוקרטית? <StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.