בשבוע שעבר לרגע קט היה דיון בכלכלה וחברה, או חברה וכלכלה, גם זה עבר ושוב אנו נידונים לשמוע בוקר, צהריים וערב וגם לילה על תוכנית ההתנתקות והמאבק בין ראש הממשלה לשר האוצר. כל כך משעמם.
מה מלמדים בלימודי הכלכלה בישראל? כבר דנו בשאלה זו והנה עוד כתבה בנושא, שבה אריאל רובינשטיין טוען את טענותיו, והפעם גם ביכלר הטוען לחשיבותו של כח ביחסים כלכליים מעבר להנאה המניעה את המעשה הכלכלי. ואי אפשר בלי תגובת העומד בראש בית הספר לכלכלה המצדיק את שיטת הלימוד ובאותה עת מקבל את הטענה שאכן מה שנלמד הוא תמונה חלקית של העולם מהזווית הכלכלית, שאינה הזווית האפשרית היחידה.
ביום שישי כשעקבתי אחרי מה שנכתב על כנס קיסריה נתקלתי במאמרון שתיאר את תגובתם של כלכלנים לדברי נתניהו: "הכלכלנים הבכירים טענו כי נתניהו מסלף ביודעין נתונים". לאחר שסיים את דבריו אמרו הכלכלנים: "חשבנו שנתניהו של שנות האלפיים הוא נתניהו אחר. כך היה ניתן להתרשם ממהלכיו באוצר. האכזבה היום הייתה קשה. שליש מהנתונים של שר האוצר לא היו נכונים בעליל, ושליש מהנתונים טעונים בדיקה. ובפני מי הוא בוחר להשמיע נתונים שהוא יודע בוודאות שאינם נכונים? בפני צמרת הכלכלה בארץ. זה מרגיז". דברים די קשים שני שליש מהנתונים של שר האוצר לא מדוייקים או לא נכונים, הייתי רוצה לדעת מה נכון ומה לא נכון, אבל זה נסתר מעיננו.
בכלל איפה נמצאים כל הכלכלנים הללו כאשר מתפרסמים הנתונים, יושבים ומספרים בדיחות לחברה? האם אינם חושבים שהמידע הזה צריך לעבור לציבור? או שמא הם למדו ומלמדים כלכלה, ועושים עסקים ושם האמת לא בדיוק חשובה. מה שחשוב זו האידיאולוגיה והדרך הנכונה שנוקט שר האוצר ולכן אין לפרסם את כשליו, כמו שאין לפרסם את כשלי התפישה הכלכלית בחשש שהציבור יבקש לעצמו חברה וכלכלה אחרת, ולזה הם לא יתנו יד.