עסק פרטי מנוהל טוב יותר מעסק ממשלתי. תמיד

שלמה סבירסקי

חסידי ההפרטה לעולם לא יטענו, כי היא נועדה להעשיר את העשירים. טענתם הנצחית היא, שזה טוב יותר למשק, לחברה ולאנושות, כי עסק פרטי פשוט מנוהל טוב יותר מעסק ממשלתי. תמיד. לכן צריך להפריט כל דבר שזז.

אז הנה בא המקרה של קלאבמרקט ומאפשר לנו הצצה אל אותו עולם מופלא ומוצלח שבו הכל מנוהל טוב יותר. לצורך העניין נשתמש במאמר של נחמיה שטרסלר מעיתון "הארץ", ממהללי ההפרטה ומחסידי צמצום המגזר הציבורי.

שטרסלר כותב שהצרות של קלאבמרקט התחילו בכך שהיא "קמה על חורבותיה של קו-אופ צפון – רשת מיושנת עם מנטליות הסתדרותית, כלומר שירות גרוע ולא מתחשב". טענה מוזרה, שכן ההשפעה העיקרית של ההפרטה אמורה להיות "שינוי מנטליות", ממנטליות של "להחתים כרטיס" למנטליות של "לקרוע את עצמך כדי להגדיל את הרווח". אם הנהלה עסקית אינה מסוגלת לשנות "מנטליות", מה ערכה? (ובסוגריים: האם זה לא מה שהשטרסלרים למיניהם טוענים בדרך כלל נגד הנהלות ציבוריות – שידיהן כבולות יותר מדי והן אינן מסוגלות להטיל מרותן על העובדים?).     

שטרסלר ממשיך ומציין עוד בעיה: ""היו לה משרדים יפים, מנהלים רבים, כלי רכב צמודים ותרבות של הוצאות כיד המלך". מזכיר משהו? זהו הרי אחד הטיעונים העיקריים של חסידי ההפרטה נגד ההנהלות של תאגידים ציבוריים! שטרסלר פתאום גילה את מה שידוע לכל: הפרטה אינה פותרת בהכרח את הבעיה של השמן היושב על כתפי הרזה: היא פשוט משנה את השחקנים – הנהלה שמנה ומשמינה הרוכבת על כתפיהם של עובדים שעוברים תהליך הרזייה מהיר.

והנה עוד סיבה להתמוטטות הרשת: בשנות המיתון של האינתיפאדה, ממשיך וכותב שטרסלר, הציבור החל לחסוך בסעיף המזון, ולקלאבמרקט קמו מתחרים קטנים, שיכלו לעבוד על מרווחי שיווק נמוכים יותר. התשובה של קלאבמרקט – הקמת תת-רשתות זולות. התוצאה: מספר הלקוחות גדל, אך המרווח השיווקי ירד. זה לא היה נורא, אילו הצליחה הנהלת קלאבמרקט להוריד את רמת ההוצאות שלה, אבל דבר זה, אומר שטרסלר, לא עלה בידיה. השאלה שאנו צריכים לשאול היא: מה קרה כאן לגמישות הניהולית המפורסמת המיוחסת לעסקים פרטיים – אותה יכולת מופלאה לשנות כיוון לאור נתונים חדשים, המבדילה אותם לכאורה מתאגידים ממשלתיים?

והנה, עוד לא יבשה הדיו על האשמתו של שטרסלר, כי הנהלת הרשת לא הצליחה לשנות את מדיניותה, והוא כבר תוקף אותה מן הכיוון ההפוך: "היא החליפה אסטרטגיות ושמות כמו גרביים, כך שהלקוחות לא פיתחו כלפיה שום נאמנות". מה עוד אפשר לומר על הנהלה שכזאת? מצד אחד, לא גמישה דיה, ומצד שני, חסרת חוט שדרה לחלוטין. (ובסוגריים: האם זה לא מזכיר את אחת הטענות נגד הנהלות של תאגידים ציבוריים, דהיינו, שהן נתונות ללחצים צולבים של אינטרסים פוליטיים ולכן מחליפות כיוון לעתים קרובות?)

ושטרסלר ממשיך, כאילו מובל על ידי דחף בלתי מודע המאלץ אותו להתכחש לכל מה שהוא כותב בימים כתיקונים: "בקלאבמרקט שכחו גם את החוק היסודי של ענף הקמעונאות: מחזוריות גבוהה. כי לא חשוב כל כך איזו הנחה תקבל מהספק, חשובה יותר מהירות המחזור…". פה אנו כבר מדברים על כללי יסוד של ענף השיווק. אז מה עלינו להסיק מכך? שהחבר`ה האלה פשוט לא יודעים לנהל עסק? שהם נכנסו לענף שהם לא מבינים בו כלום? אם כך, למה הם קיבלו כספים רבים כל כך מן הבנקים? האם גם הבנקים לא יודעים לנהל את העסק שלהם? מה קורה פה? כל אנשי הפלאים הללו, היצורים המורמים מעם, "אנשי העסקים", אלה שמגע הקסם שלהם הופך כל דבר לזהב, האם יתכן שכל אלה הם אנשים רגילים, ממש כמונו? וגרוע מכך – האם יתכן שהם מוגבלים ממש כמו הפקיד הממשלתי הממוצע?  

וכאילו אין די בכל אלה, שטרסלר ממשיך וכותב כי המסכנים האלה פשוט לא ידעו לעבוד עם לוח שנה: מתברר כי הם לא שמו לב לכך שבימים אלה הגיע זמן הפירעון על סחורה שהם הזמינו לפני חודשיים וחצי, בזמן בחג הפסח. "הסכומים הגבוהים [שנכנסו לקופת הקלאבמרקט בימי חג הפסח]", כותב שטרסלר, "סינוורו את עיני המנהלים והבעלים ואיפשרו את המשך ההשקעות וההוצאות. אבל יום הדין הגיע וצריך היה לשלם לספקים על הסחורה שסופקה לפני חודשיים וחצי – והכסף לא הספיק". אתה הבנת את זה, שטקר? החבר`ה האלה פשוט שכחו לתלוש את דפי לוח השנה. טעות אנוש!

ואכן, בדיוק כך מתייחס לזה שטרסלר: "גם אנשי העסקים הגדולים טועים מדי פעם – ובגדול. הנה, מתברר שהם לא יודעים מה לקנות ומתי לקנות. הם אפילו לא יודעים לבחור את המנכ"ל המתאים". מלים כדורבנות! אני ממליץ לשטרסלר שיגזור את השורה הזאת מן המאמר שלו, ידביק אותה במקום בולט על שולחנו ויקפיד לקרוא אותה בכל פעם שהוא עומד להלל מהלך של הפרטה.

הגיע הזמן שחסידי ההפרטה יחשבו ברצינות, האם ייתכן שייצור אנושי משנה את מהותו מרגע שהוא מחליף את הכובע המונח על ראשו, מכובע של "עובד ציבור" לכובע של "איש עסקים".

הגיע הזמן שחסידי ההפרטה יכירו בכך, שאנשי עסקים אינם עשויים מחומרים שונים מאלה של כולנו. אנשי עסקים אינם טועים "מדי פעם": הם טועים כל הזמן, ממש כמו כל שאר בני האנוש. מומלץ לחסידי ההפרטה לקרוא את המאזנים השנתיים של הבנקים ולשים לב לסעיף הקרוי "חובות בלתי מסופקים" – הלוואות שהבנקים נתנו לעסקים שהתבררו כלא מוצלחים. הסעיף הזה אינו מופיע "מדי פעם", אלא שנה אחר שנה.

לבסוף, הגיע הזמן שחסידי ההפרטה יפסיקו לראות לנגד עיניהם אך ורק את בעלי ההון ויתחילו להביא בחשבון גם את אותו חלק של האנושות הנקרא "עובדים". כאשר עסק כמו קלאבמרקט נכשל, הבעלים שלו ימצאו דרכים להציל את עצמם (במקרה של קלאבמרקט, הפסקת הליכי פירוק), ולעתים תכופות הם גם ימצאו יד מצילה המושטת להם על ידי הבנקים או הממשלה. 3,500 עובדי הרשת, לעומת זאת, חשופים לפיטורים ולהצטרפות אל התורים הארוכים של מובטלים המחפשים עבודה. לעומת זאת, כאשר מפעל ציבורי נכשל, העובדים שלו מוגנים לכל הפחות על ידי הסכמים קיבוציים.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.