מילטון פרידמן מתבזה למען החבר`ה

הכלכלן מילטון פרידמן שיגר מכתב לכל חברי ועדת הכספים של הכנסת ודחק בהם לאשר את רפורמת בכר. מתברר שהאב המייסד של הניאו-ליברליזם – המוטציה הקניבלית של הקפיטליזם – בקי ומעודכן ברזי הכלכלה שלנו: "לפני יותר מ-40 שנה ביליתי כמה חודשים בישראל כדי ללמוד את כלכלתה", הוא כותב, וכבר אז הגיע למסקנה המקורית ש"מדיניות סוציאליסטית חונקת את הפוטנציאל האדיר של ישראל בכל תחום כלכלי". ומה קרה מאז? זאת גילה התיאורטיקן הכלכלי הדגול במחקר שדה מעמיק: "חברים מישראל מדווחים לי שהמצב לא הוטב מאז, אלא להיפך".

עכשיו הכל ברור: חבריו הטובים של מילטון פרידמן סיפרו לו שנגיד בנק ישראל הוא עדיין דוד הורוביץ, ועל כן לא שמע דבר על שושלת הניאו-ליברלים המשכפלת את עצמה של הפרנקלים, הקליינים והפישרים לדורותיהם. חבריו הנאמנים גם הסבירו לו שמפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) הסוציאליסטית עדיין בשלטון, שמזכ"ל המפלגה קובע את שער המטבע, את מחיר המלפפונים ואת מספר שנות ההמתנה לקו טלפון; שההסתדרות היא המעסיק הגדול במשק, שאיש אינו יוצא מהבית בלי הפנקס האדום; ושבגלל חומות מכס כולנו לובשים בגדים של "אתא", נועלים נעלי התעמלות של "המגפר" ונוסעים לבית החרושת ב"סוסיתא" לבנבנה. אכן, "המצב לא הוטב מאז, אלא להיפך"; ומובן שגם לכמה אירועים שוליים שיש הטוענים שהתרחשו מאז שנות השישים – הכיבוש, נניח, או נפילת הגוש המזרחי, או המצאת המחשב, או אליעזר פישמן – לא היתה כל השפעה על הכלכלה הישראלית, ועל כן המירשם (כלומר הרצפט, בלשון הימים ההם) הנכון למשק הישראלי לא השתנה כהוא זה: "שחרור הכלכלה, ביטול כל ההגבלות על מחירים וכמויות (כך!) ועידוד התחרות".

דבר אחד, מתברר, השתנה בכל זאת: אם בזמנו "אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר", הרי היום יש "חברים מישראל" שמוכנים להלעיט את הפרופסור הזקן בדברי הבל, רק כדי לגרום לו להתבזות במכתב נלעג המעורר ספקות כבדים באשר לצלילות דעתו. מיהם אותם חברים נאמנים? האם אין זה במקרה איזה ברנש צעיר הדובר אמריקאית רהוטה, שפרידמן מזכיר אותו במפורש במכתבו, ואף מעודכן מספיק כדי לציין שהוא – ולא לוי אשכול – הוא שר האוצר שלנו? על כך נאמר, "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה".