יהודים כן מנצלים יהודים

הצעדה הבאה של המתנחלים ומתנגדי ההתנגדות תצא משדרות – "עיר הקסאמים". אחד מראשי המתנחלים צביקי בר-חי הצהיר שהצעדה הבאה תהיה בסימן "עיירות הפיתוח למאבק". כאותו יתום המקונן על מר גורלו לאחר רצח הוריו, כך גם המתנחלים עושים שימוש בנפילת הקסאמים בשדרות על מנת לשכנע את הציבור הישראלי לצאת נגד ההתנתקות. סביר מאד להניח שלולא ההתיישבות בגוש קטיף לא הייתה שדרות מופגזת על ידי קסאמים.

ההיסטוריה הפוליטית הישראלית מליאה בדוגמאות של שימוש ציני בעיירות הפיתוח ובשכונות מצוקה לצרכים פוליטיים אופורטוניסטיים מימין ומשמאל, אולם נדמה שהשימוש של המתנחלים ומתנגדי ההתנתקות שובר כמה שיאים ישנים. קשה לחשוב על קבוצה מצומצמת יותר, עתירת משאבים ציבוריים, שעשרות מיליארדי שקלים נשפכו על מנת להגשים את חזונה. שלמה סבירסקי כתב ספר בשם "מחיר היוהרה" המפרט את מחיר האיוולת. במסמך של מרכז אדוה שכתבו שלמה סבירסקי, אתי קונור ואלון אטקין מובאים בין היתר הנתונים הבאים:

" בשנת 2001 נהנו יישובי יש"ע והגולן מן ההכנסה המוניציפלית מן הממשלה (בתקציב הרגיל) הגבוהה ביותר, בחישוב לנפש: 4,202 ש"ח; זאת, בשעה שההכנסה המקבילה בישראל (ללא יש"ע וגולן) עמדה על 1,874 ש"ח. בקבוצות היישובים האחרות היו הנתונים כדלהלן: בעיירות הפיתוח — 2,756 ש"ח; ביישובים הערביים — 2,628 ש"ח".

 מנתוני המחקר עולה שלא רק שהתקצוב הממשלתי ליישובי המתנחלים גבוה יותר מהתקצוב לשאר האזרחים, אלא גם שהמתנחלים משלמים הרבה פחות מיסים מתושבי עיירות הפיתוח. המיסוי הנמוך של המתנחלים נובע כאמור מההקצבות הממשלתיות הנדיבות המוקצות להם ולא לתושבי עיירות הפיתוח.

בעוד הם יונקים מעטיני הקופה הציבורית, המתנחלים ושליחיהם הפוליטיים היו מראשי התומכים לאורך השנים במדיניות כלכלית וחברתית שמוטטה את עיירות הפיתוח, את רשת הביטחון הסוציאלי, קיצצה בתקציבי החינוך ותקציבי ההשקעות בפריפריה ויצרה שוק עבודה שבו חלק גדול מתושבי העיירות הם מובטלים ועובדים עניים המשתכרים שכר מינימום ומועסקים על ידי חברות כוח אדם.

דמויות מרכזיות מקרב מנהיגות המתנחלים כישראל הראל, נדב העצני, ואחרים הם מראשי הימין החברתי והכלכלי הקיצוני ביותר ותומכיה הנלהבים של המדיניות הכלכלית של סילבן שלום ונתניהו. במאמריהם הם סנטו במובטלים הבטלנים ובאימהות החד הוריות הפרזיטיות שילכו לעבוד, עכשיו נטולי תמיכה ציבורית רחבה הם פולשים לעיירות קורבנותיהם בתקווה לזכות בלגיטימציה ולדאוג לכך שבתמונות העימות הבא שלהם עם השוטרים והחיילים מראה המחנה הכתום לא ייראה אחיד כל כך.