על הסרט "שביתה" ועלינו

איציק ספורטא

כרגע סיימתי לראות את הסרט "שביתה", של אמיר טאוזינגר ואסף סודרי, שעוסק בניסיון ההתאגדות של עובדי חיפה כימיקלים דרום . בסרט הזה כמעט בפעם הראשונה הרגשתי שיש עתיד לסרטים תיעודיים בנושא עבודה. בלי התייפייפות סופר הסיפור העגום של העובדים, גם כבודדים אבל בעיקר הסיפור של החברה הישראלי הנשלטת על ידי בעלי הון שהם גם בעלי קשרים, ואולי הם בעלי הון בגלל שיש להם קשרים.

לא פעם אני מציין בפני הסטודנטים שהגיע הזמן שגיבורי התרבות הישראלים יהיו האנשים הנאבקים על חברה טובה יותר, עובדי חיפה כימיקלים דרום, עובדות המתפרה במצפה רמון, עובדי מטרודן, והנשים החד הוריות שנאבקו בתוכניות הכלכליות, הם כאלה.  אלו גברים ונשים אשר בלעדיהם החברה הישראלית המכוערת הייתה נראית הרבה יותר רע. אנשים אשר עדיין מאמינים שצדק מנצח, שהגינות היא חלק מהמערכת, שצריך להישמע להחלטות בתי המשפט ועוד אלו ערכים שנעלמו מהאופק הכוחני של החברה הישראלית, גם ביחסי עבודה.

הסרט שנמשך כשעה וחצי חלף ביעף בגלל הדברים החכמים, הבהירים והנכונים שאמרו משתתפיו, שכל אחד מהם ואחרים שהשתתפו במאבק זכאי לאות של כבוד. עובדים העומדים בפני מערכת, שעולמה צר מעולם נמלה, שהשימוש בכח הוא מרכז הוויתה. מלמדים שעסקים רוצים למקסם רווחים, אבל לטעמי הרבה יותר חשוב להם למקסם כח ושליטה בעובדים. בזמן המאבק שבו ניסו העובדים להתארגן בעלי המפעל ומנהליו הבכירים טענו שאם יצליחו העובדים להתארגן הם יסגרו את המפעל, מפעל רווחי להזכירכם, העיקר שלא יצטרכו לדון עם העובדים כקולקטיב.

שימוש בבעלי זרוע, שמתברר שהטעו אותם לגבי העובדים השובתים כאשר טענו בפניהם שהם גנבים ועבריינים, משטרה מהאו"ם, מנהלים המשרתים את אדונם כעבדים נרצעים בלי יכולת חשיבה עצמאית, בתי משפט שנותנים סעד כביכול, אבל מאפשרים לבעלי הון לגרור רגליים עד בלי די, הם רק חלק מהגורמים שבעטיים העובדים שחשבו שיש להם זכויות התבדו. כי בסוף הכח העודף מנצח. אבל מי שיוצא מפסיד זוהי החברה הישראלית, אבל מה לנו החברה הישראלית כשהכסף מדבר וקובע. לדעתי, כל מי שרוצה להבין את החברה הישראלית, ולא רק את מצבם של עובדים בה, חובה עליו לראות את הסרט. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי

    נכון שההון מנצח את העובד הפשוט, העמל והייגע, אבל בסופו של יום הגבורים האמיתיים ובעיקר האנושיים הם אותם עובדים מעטים שקמו מול מעסיקיהם ולא תמיכת האיגודים המקצועיים זעקו את זעקתם. האמת והאיכות של אותם עובדים כבני אדם יקרה לי יותר מתשואת המיליארדים של בעלי המפעל.