מה? יש עוני בישראל?

קראתי את דו"ח העוני וכל שורה בו מעוררת צמרמורת, אני חושב שכל מי שרואה עצמו/ה מודאג/ת מהמצב החברתי בישראל צריך/ה לקרוא אותו ולא רק את הדיווחים עליו. היום עקבתי כיצד התייחסה התקשורת לדו"ח, בעיקר האלקטרונית, וראו זה פלא לא מצאתי אף ערוץ טלוויזיה ואף תחנת רדיו ששידרה את מסיבת העיתונאים בשידור ישיר. כי באמת את מי מעניין שיש בישראל 714000 ילדים עניים, ושתחולת העוני של ילדים עלתה ב-50% מאז שנת 1998. זה לא ממש חשוב.

אתמול התפטר השר שמדיניותו שהתקבלה על ידי הממשלה והכנסת הרחיבה את ממדי העוני, את מסיבת העיתונאים שלו שידרו תחת כל עץ רענן. בכירי אנשי התקשורת, שחלקם משתכרים מאות אלפי דולרים בשנה אצו רצו לאולפני השידור כדי לנתח את המעשה הבלתי נועז הזה. כל פיפס של אותו מתפטר וכל מסיבת עיתונאית שודרה בשידור ישיר. משהו מסריח בממלכת התקשורת הישראלית ולא רק בה.

קצת מספרים, 394 אלף משפחות עניות (366400 ב-2003), 95400 מהן משפחות של קשישים, שילכו לעבוד אולי ואז ישתפר מצבם. 160200 (140000 בשנה שעברה) מן המשפחות הן אלו שראש המשפחה בהן עובד, עליה של 14%, הם כבר עובדים אבל כנראה לא מספיק. מתוכם 19800 משפחות עם שני עובדים (17000 משפחות בשנה שעברה) עליה של 17% במשפחות אלו, הם עובדים יותר אבל כנראה משהו לא בסדר איתם. כ-65% מן המשפחות העניות הן אלו שראש המשפחה בהן עובד או שבראשן עומד קשיש. כך שפעולה שתעלה את השכר הנמוך בשוק העבודה, והתאמת קצבאות הזקנה יכולה להוריד את העוני לממדים אחרים.

הכנסת העשירון הראשון ירדה ב-9% ושל העשירון השני ב-2%, אלו יחד עם העשירון השלישי משלמים את מחיר הצמיחה. המדיניות היא להעביר משאבים מעשירונים אלה לעשירון העליון, בעיקר. כעת בטלוויזיה מופיע עוד חבר של נתניהו ומספר את הסיפור הידוע אנו בתקופת מעבר ובשנה הבאה הכל יהיה בסדר, החברים הרי יודעים הכל, מחר בטח נשמע על עוד חבר ועוד אמירה חסרת פשר שכזאת. כמובן שאף אחד מראשי האוצר לא מעיז להופיע בתקשורת, אלו שולחים תגובה מוכנה שנשלחת כל אימת שיש דו"חות שאינם מוצאים חן בעיניהם. כמו כן העוני מעמיק ותשלומי העברה והמיסים מוציאים פחות ופחות גברים נשים וטף מן המצב הזה, רק 19% מן הילדים נחלצים מן המצב לעומת 25% בשנה שעברה. יש עוד הרבה פרטים שכמו שכתבתי כדאי להתרשם מהם באופן ישיר.

הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה צריכים לעמוד על כך שכאשר נקבע תקציב המדינה יוצגו בממשלה לא רק התחזיות של האוצר, אלא גם תחזיות על ההשפעה של המדיניות על מצב העוני. הביטוח הלאומי משום מה אינו מציב תחזיות מקבילות לתחזיות האוצר. מי שבוחן את תחזיות האוצר יודע שהן מבוססות על הנחות שלא בטוח שהתממשו, יתכבד הביטוח הלאומי ויעשה את אותו דבר. הממשלה לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה כמו גם הכנסת, על מוסדות אלה לקחת בחשבון בראש ובראשונה את מצבה של האוכלוסיה הנפגעת ולקבל מדיניות, שסוף סוף, מסייעת להם. בלי זה ניצחון המדיניות הכלכלית יהיה ההפסד של כולנו.