"חדשות רעות" - על מצב התקשורת

יוסי דהאן

ריצ`ארד פוזנר (Richard Posner) הוא אולי אחד האנשים המפורסמים ביותר בספרות המשפטית האנגלו-סקסית, הוא גם כנראה אחד הכותבים הפוריים ביותר בעולם האקדמי ואולי בכלל. פוזנר, שבין היתר מלמד משפטים באוניברסיטת שיקגו, הוא אחד מהאבות המייסדים של אסכולה משפטית דומיננטית "משפט וכלכלה" הדוגלת בעיקרון שהדרך הראויה לניתוח והבנת בעיות משפטיות והדרך לפתרונן היא באמצעות מונחים כלכליים. פוזנר כתב עד עתה 38 ספרים, 300 מאמרים וסקירות ספרים. וצריך להוסיף שפוזנר הוא גם שופט בבית המשפט לערעורים  ובתפקידו זה כתב עד עתה 2200 חוות דעת משפטיות. עמדותיו מקוריות ומעוררות מחלוקת, אני עצמי מתנגד לחלק גדול מהן.

לאחרונה פרסם פוזנר מאמר ארוך בשם "Bad News" על מצב התקשורת האמריקאית  במגזין של ה"ניו יורק טיימס". כצפוי מאמר זה עורר תגובות רבות. גם במאמר הזה מיישם פוזנר את שיטת הניתוח הכלכלי. קשה לסכם בכמה שורות מאמר של עשרה עמודים, אולם בתמצית פוזנר מלגלג על מבקריה, בעיקר משמאל, של התקשורת האמריקאית. ביקורת הטוענת שהתקשורת האמריקאית היא שטחית, פופוליסטית, ממוסחרת, ובוגדת בייעודה ליצור אזרחים בעלי ידע ויכולות שיאפשרו להם לתפקד כאזרחים אפקטיביים בחברה דמוקרטית. פוזנר טוען שהאידיאל הזה של האזרח הדמוקרטי שמתארים מבקרי התקשורת מופרך לחלוטין. הקוראים, המאזינים והצופים   מעוניינים בבידור, אישוש וחיזוק העמדות שלהם וסיפוק רגשי. שוק התקשורת התחרותי מספק להם את זה וטוב שכך. אין הצדקה שהשוק התקשורתי יספק להם את מה שמבקרי התקשורת סבורים שמן הראוי שאזרחים יקבלו. בשוק התקשורת התחרותי הזה גם אזרחים שמעוניינים באינפורמציה וניתוח נרחבים יותר בסוגיות ציבוריות זוכים לכך במגזינים, עיתונים וערוצי הטלוויזיה הציבוריים. באשר לתופעה שכלי התקשורת הופכים יותר ויותר אידיאולוגים ומוטים מבחינה פוליטית, לטענת פוזנר, הדבר נובע מההיגיון הכלכלי הצרוף המניע את רשת Fox להפוך לימנית יותר ואת  CNN להפוך לליברלית יותר.

לפוזנר יש גם לא מעט תשבחות לומר על בלוגים, הם זולים, הם מפגן של חופש ביטוי, הם בעלי מנגנון של תיקון עצמי, הם מהירים והם גורמים לכלי התקשורת הממסדיים להיות טובים יותר. כמו השוק הכלכלי שאינו נתון תחת פיקוח מרכזי, באמצעות מנגנון "היד הנעלמה" הם יוצרים תוצרים הפועלים לטובת הכלל. צריך להזכיר, כפי שכבר כתבנו בעבר בבלוג זה, שלפוזנר יש בלוג משותף עם הכלכלן חתן פרס נובל גרי בקר.

Jack Shafer עורך במגזין האינטרנטי Slate טוען שאם זו דוגמה לכתיבה של פוזנר, ברור כיצד הוא פרסם עד עתה ספרים ומאמרים רבים כל כך. שפר טוען כי לחלק גדול מההכללות של פוזנר אין שום אישוש אמפירי, וחלק מהן מופרכות. למשל הטענה שבלוגים גרמו לכרסום אמון הציבור בעיתונות. פוזנר מצטט סקר על פיו בשנת 1973 שמונים וחמישה אחוזים הביעו אמון בעיתונות לעומת חמישים ותשעה אחוזים בשנת 2002, שפר מציין שתופעת הבלוגים כלל לא הייתה קיימת בשנת 2002,  אז כיצד היא גרמה לכרסום באמון הציבור בעיתונות?

אריק אלתרמן (Alterman) מבקר התקשרות של המגזין The Nation מלגלג על הביקורת של פוזנר ועל הטענה שניו יורק טיימס הוא עיתון ליברלי, אלתרמן טוען שאין שום ביסוס לטענה הזו אם מתייחסים לבעלי טורים כתומס פרידמן, ניקולס כריסטוף ולכניעת העיתון ללחצים של הלובי הניאו קונסרבטיבי בארצות הברית. ספרו האחרון של אלתרמן "?What a Liberal Media" עוסק בהפרכת המיתוס שהמדיה האמריקנית היא "ליברלית", האנלוגית כנראה לטענה שהתקשורת הישראלית היא "שמאלנית".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.