ההורה הקטן במלחמתו בספסרים

בדרך לעבודה היום שמעתי שיחה טלפונית של נהג מונית "מבואס" עם אישתו, על ספרי הלימוד. המדובר היה בשני ספרי לימוד שהיו בידיו: האחד בהיסטוריה בנושא הצלבנים והשני בדקדוק.  לפי רשימת הספרים שקיבל הספרים הללו כבר לא אקטואליים. (האחד יצא לאור לפני חמש שנים והשני – לפני שש שנים). ואני שואלת אתכם מה כבר התחדש בשנים האחרונות בנושא הצלבנים, נמצאו ממצאים חדשים? – לא, כי לא קראתי עליהם. והסלנג המשתנה כל חודש, בטח אינו הסיבה לכך שספר הדקדוק הוחלף. אולי הזיזו כמה אותיות "ב,כ,ל,מ" ממקום למקום?

הסיבה האמיתית לשינוי התכוף בספרים שלומדים מהם (אשר בחלקם ידוע התלמידים לא נוגעים כלל), היא כי מפקחים, מורים,מנהלים ועוד כל מני פונקציונרים עושים "בוחטה" לא רעה מענף ספרי הלימוד.. ההורים לכמה ילדים נאנקים תחת העול. אותו נהג מונית סיפר לי כי על שני הספרים הוא שילם 120 שקלים.

לפני כמה שנים בדקתי ואז התעשייה גילגלה 120 מיליון שקלים לשנה..

אפשר היה להקצות בכל בית ספר מחסן לספרים משומשים ולחלקם חינם מדי שנה לתלמידים אבל לאיזה מנהל יש עניין לחסום את חבריו בדישם? גם משרד החינוך אינו הכתובת מאותן הסיבות. רק הרשויות המקומיות יכולות לטפל בכך ללא פניות. אבל למה שהן תשבורנה את הראש הרי גם את העבודות המסורתיות לרשויות הם כבר מזמן העבירו למיקור חוץ.

מה נותר? מרי אזרחי.. אם כל ההורים יודיעו כי ממחר הם לא קונים ספרים חדשים אפשר יהיה לעצור את הסחף.