עבודה זולה, ניהול על ידי עובדים

קראתי את מאמר המערכת במדור הכלכלה בעיתון הארץ מאמר שטען שמצבם של הקבלנים קשה בגלל התערבות הממשלה בשוק. על איזה התערבות מדובר? " מדיניות "השמים הסגורים" של הממשלה, שהקשיחה את תנאי העסקת העובדים הזרים, גרמה לעלייה של עשרות אחוזים בשכרם. בנוסף, קבלנים מתלוננים, שרמת העובדים היום נמוכה מאשר בשנים שעברו, אולם אין להם אלטרנטיבות". הכותב קצת שכח שגם מדיניות "השמיים הפתוחים" הייתה בעקבות החלטת ממשלה.

מאמר כזה המעודד עבודה זולה מאוס בעיני (זכרו עובדים עניים). במצב של מיאוס אני נוטה לחפש משהו אופטימי הקשור בעובדים. בלי הרבה בעיות מצאתי מאמר שעוסק בניסיון שנעשה בוונצואלה לנהל מפעלים בהשתתפות פעילה של העובדים, מן דמוקרטיה משונה שכזאת. עד עתה זה נעשה בכמה חברות ממשלתיות.

"It`s us, the workers", he says, "who decide on questions of production and technology, and it`s us who elect who will be our managers."

חלק מהחברות הממשלתיות נשלטות עתה על יד המדינה, 51%, ועל ידי קואופרטיב של עובדים, 49%. זהו ניסיון להרחיב את שיתוף העובדים בניהול הנהוג באירופה.

מה באמת? העובדים יכולים לנהל, איפה נשמעה כזאת שטות, הרי מנהלים הם בעלי כישרונות על והיותם כאלה מייתרת את הצורך להתייחס לעובדים כשותפים בניהול ולא רק זאת אפשר להתעמר בהם ושלם להם כמה שפחות.

אחת המטרות של דרך ניהול זאת היא להפיל את חומת ההפרדה בין עבודה אינטלקטואלית לעבודה פיזית, בין מי שחושב למי שעובד.   

"According to the man steering this whole process, one of the aims of co-management is to break down the barriers between intellectual and physical labour; between those who do the thinking and those who do the work".

גישת ההפרדה הזו הידועה בשם ניהול מדעי פותחה בתחילת המאה העשרים. במשך המאה נראה היה שנפטרנו מגישה זו כאות לדמוקרטיזציה של הכלכלה. לקראת סוף המאה כאשר הדמוקרטיה, והסוציאל דמוקרטיה, איבדו מזוהרן, בעיקר בשדה הכלכלי, נראה היה שהגישה הזו מרימה ראש מחדש, ומקיפה יותר ויותר עיסוקים גם כאלה שאינם כוללים עבודת כפיים.