אפשר גם אחרת

ביום שישי דיברתי עם יוסי והוא טען שחלק גדול ממה שאנחנו כותבים מדכא, מה שנכון. אז אני יכול לפתח טיעון בשבח הבהירות המחשבתית שרואה דברים נכוחה ואינה מתחמקת מהאמת, ולעיתים במקומותינו, האמת הזו אינה בדיוק מעודדת. יכול הייתי לכתוב על פתיחת עונת הכדורגל, אבל גם זה לא ממש משמח, אולי אחרי המשחק נגד שוויץ בשבוע הבא יהיה אפשר לכתוב משהו בשבח הכדורגל, אשרי המאמין.

בכתבה בוושינגטון פוסט נתקלתי במשהו אופטימי, האפשרות לחיות בחברה שוויונית שאינה קובעת את עתיד אזרחיה עוד לפני שנולדו.

"In Finland, Himanen said, opportunity does not depend on "an accident of birth." All Finns have an equal shot at life, liberty and happiness. Yes, this is supposed to be an American thing, but many well-traveled younger Finns, who all seem to speak English, have a Finnish take on American realities. Miapetra Kumpula, a 32-year-old member of Parliament, volunteered this on the American dream: "Sure, anyone can get rich — but most won`t."

הכתבה מתארת את הנעשה בפינלנד בעיקר במערכת החינוך. המאמר מתחיל בתיאור דילמה של הורים השולחים את ילדתם לגן ילדים. יש שתי אפשרויות, האחת, אישה המטפלת בשלושה עד חמישה ילדים בביתה, או לשלוח את הילדה לגן ילדים רגיל הפועל מ-6:30 עד 5. בשני המקומות מי שמטפלות בילדים עברו הכשרה רחבה ויש בהם, נראה, משאבים לרוב. הדילמה קשה במיוחד כיון שהכל חינם. בארץ למשל העלות גבוהה יותר מהעלות של השכלה הגבוהה. בדו"ח דוברת נקבע שצריך חינוך חינם מגיל 3, כמו גם בחוק משנת 1984, אבל אין כסף. כמו כן מתוארת הדרך בה עברה מערכת החינוך בפינלנד שינוי מהותי ממערכת מסלילה ומרובדת למערכת שהיא בין השוויוניות בעולם. אם זה לא אופטימי איני יודע אופטימי מהו.