חוויות מהטיול השנתי

ראשי האוצר בטיול שנתי למחוזות העוני של ישראל. "רוב, שהיה מחסידיה המובהקים ביותר של מדיניות נתניהו, סיפר שלא ביקר בעבר בבתי תמחוי. "לראות עוני מקרוב זה חשוב, זה משאיר משקעים", אמר. בהמשך הסיור אף תהה, אם מדיניות האוצר בוצעה "במינון הנכון". משקעים בעומק של מילימטר בערך. לזליכה, המסכן שמשתכר מיליוני שקלים ממעורבותו במכללה האקדמית קריית אונו, "לא היו ספקות. "אני גאה שהייתי אחד האדריכלים של מדיניות שיצרה 200 אלף מקומות עבודה", אמר. עם זאת, כשיצא זליכה עם אולמרט מדירת משפחה עם חמישה ילדים מקרית גת, המתקיימת מקצבה מקוצצת של 2,607 שקל בחודש, הוא אמר שבספרי לימוד הכלכלה אין פתרונות למצוקה כה קשה".  אבל יש בספרי הכלכלה שהוא קורא דרך לייצר עוני שכזה.

אולמרט בכלל מתגלה כאדם רגיש, הומאני ואנושי. רגשות שכאלה כמובן כבודן במקומן מונח אבל הן רק רגשות ולא דרך פעולה: "חייבים לבצע שינוי יסודי בסדרי העדיפויות". עם זאת, הוא הדגיש שהמדיניות הפיסקלית לא תשתנה – הגירעון ותקרת הוצאות הממשלה לא יגדלו". למה? מי קבע? אותם עב"מים המשתתפים בטיול?

אחרי החוויה המעצבת, לא, של הטיול השנתי, עם מה נשארנו עם פטור נוסף ממס לתרומות עד שווי של ארבעה מיליון שקל. אבל מעל לכל יהיה מזגן לבית התמחוי (אולי זאת המדיניות הרצויה מזגן לכל בית תמחוי) פרי תרומתו הנדיבה עד מאוד של נשיא התאחדות התעשיינים: "בבית תמחוי, שמנהלת תושבת העיר ניקול ג`רבי במקלט תת-קרקעי דחוס, בדק אולמרט חבילות מזון והתבונן בערימות חיתולים ומזון לתינוקות. נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שאל את ג`רבי מה היא צריכה. "מזגן", ענתה וברוש הבטיח שתקבל מזגן בהקדם". שימו לב איך דואגים לאיכות החיים של העניים, אפילו מזגן יהיה במקום בו הם מתבזים כדי לקבל מזון לתינוקות וחיתולים. אם הם היו רציניים כל הבכירים הללו, אבל למה שנצפה לכך, הם היו מכריזים שהיה לא תהיה, שמטרתם היא שלא יהיו בתי תמחוי, כי חברה שבה לאזרחים אין מספיק אוכל היא חברה שפשטה את הרגל. אבל התובנות של המטיילים אינן מגיעות עד כדי כך, זה מסובך מידי, זה גם לא כתוב בספרי הכלכלה שהם קוראים.

אז זוהי תפיסת העולם החדשה שמביא הממלא מקום, נדבר הרבה, רגישות וכיוצא בזה, נפריט עוד ועוד את שירותי הרווחה באמצעות תמריצים לשוק הפרטי, והעיקר לא ננקוט בשום פעולה ישירה כדי להפחית את העוני שהוא פועל יוצא של מדיניות כלכלית. כך נמשיך בדרכנו הנלוזה לשום מקום. הקונספט של חיים בכבוד אפילו לא מדגדג את קצות האצבעות של האנשים הללו, ובטח לא מגיע למוחם המלא בכלום בעצם.