ציטוט, והצבא המוסרי ביותר בעולם

"היו שם גם ילדים מארצות האסלאם, שלקו בגזזת או במחלה כמו שלי, בגלל הטחב בדירות. מאז אני מרגיש קירבה עצומה לבני עדות המזרח. בכמה מהם ביצעו ניסיונות עם קורטיזון וחלק התעוורו או התחרשו. חלק מתו בייסורים והיו שפיתחו לחץ דם גבוה ומחלות ממאירות. שלושה חודשים שכבתי במחלקה הזאת, הכל ראיתי ולעולם לא אסלח ולא אשכח. ההחלטה הכי חשובה בחיי הייתה להפיק מזה רק את הטוב ולעשות עם זה משהו".

הציטוט הזה, מראיון עם פרופסור עמיהוד גלעד שנבלע באלפי המילים של המאמר, הוא בלתי נתפס.  

במאמר של שחר גינוסר בשבעה ימים (יורים ופוגעים, 16/9/2005) מובאים דיווחים של חיילים על הרג חפים מפשע בגדה וברצועה יש עוד כמה דברים בלתי נתפסים. מדווח על חיילים היורים כמעט בלי הבחנה, בלי פקודות מסודרות של פתיחה באש, והורגים אנשים סתם, כי הם שם. כי הם עלו על הגג או הלכו ברחוב בלילה והחזיקו משהו בלתי מזוהה כמו שקית שבה בגדים או תוף. הצבא המוסרי בעולם מתגלה במערומיו, אבל זה כמובן לא מפריע לאף אחד להמשיך לטעון את הטענה המופרכת הזו, ואולי היא אינה מופרכת, אם משוים לצבאות של מדינות דמוקרטיות אחרות. קנה המידה צריך להיות לא הצבאות האחרים אלא מהות המעשים ומצטייר מן הכתבה צבא שבו ניתן החופש להרוג לכל קצין בלי שיהיה צורך לתת לכך דין וחשבון. עדויות רבות נוספות נמצאות באתר האינטרנט של שוברים שתיקה. 

השבוע נאלץ אלוף במילואים לחזור לישראל כי הוגשה תלונה נגדו על פשע מלחמה וקמה זעקה על כך. מה אנחנו פושעי מלחמה, הרי אנו נלחמים בטרור האסלאמי העולמי, אנחנו המוצב הקדמי של הציביליזציה המערבית, העומדת כחומה בצורה בפני הברברים ולכן מותר לנו. קשה לי לצפות מאנשי צבא שתחת פיקודם נהרגו מאות אזרחים סתם להתבוננות שתביא אותם למסקנה שיש דברים שלא עושים בלי קשר לכלום. כאשר הוראות הפתיחה באש לא כתובות והרשות ניתנת לירות כמעט בכל מה שזז ליחידות שיש בהם צעירים הששים לקרב, אין שום סיבה שדברים אלה לא יקרו.

עדיין אני תמה על כך שאנשים שיודעים ומודעים לכך שיש מעשים שלא יעשו מתפתים לעשותם. בכתבה ישנה דוגמה של קצין בשלדג שמתאר ירי על אדם שעלה לגג: " באיזה שלב ראינו מישהו שעלה על הגג. סתם, בלי משקפת. לא הייתה שום סיבה להניח שהוא מתצפת ולא סתם עלה לנשום אוויר. קיבלתי אישור לירות- והתלבטנו. הסכמתי לאשר את זה. עד היום אני שואל את עצמי למה. הנוהל הוא ששלושה צלפים יורים יחד. הוא קיבל שני כדורים בחזה ומת במקום.  עם יד על הלב הייתה לי הרגשה שזה לא בסדר. אבל החבר`ה לחצו ואני נכנעתי. נכשלתי. בפעם הזו לא עמדתי בלחץ שהיה מעלי וגם מתחתי".  איזה סוג של בני אדם נותנים פקודה להרוג כי החבר`ה לחצו. ואם החבר`ה היו לוחצים עליך לירות לעצמך בראש גם היית נכנע, או שאולי העומד על הגג ברפיח הוא לא עד כדי כך חשוב שתפעל כנגד הלחץ של החבר`ה?

אחרי הנסיגה מעזה רצוי מאוד לחקור לעומק את העדויות הללו ולא להביא את תגובתו של התובע הצבאי שנראה שתפקידו למצוא ק"נ טעמים כדי לטהר את השרץ.