בריכת הגזענות של פרקליט המדינה

<StrippedTag/FONT>

ערן שנדר, פרקליט המדינה, עמד בראש המחלקה לחקירת שוטרים שנים רבות. זאת הבריכה שלו והוא לא מתרגש ממכתבים זועמים של ארגוני זכויות אדם. הוא בכלל לוחם צדיק וכולנו חבורה של כפויי טובה. הוא רגיל לציטוט של ההצהרות האוניברסליות כגון האמנה נגד עינויים. הוא רגיל להגיד שאין ראיות. את מערכת ההצדקות שלו, הוא בנה כבר מזמן. והוא הכי הכי בסדר בעולם. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הסטטיסטיקה של מח"ש מדהימה – כאילו כוחות השיטור הישראלים עברו כולם קורסי ויפאסנה ואי אלימות, כאילו כל השנים הם פעלו "ברגישות ובנחישות". הם כמעט לא מועדים אף פעם. בשמונים אחוז מהמקרים הם משתמשים "בכח סביר", רב הזמן החלטותיהם נכונות ב"נסיבות העניין". כמעט תמיד הם זכאים לקידום. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אין ספק שהיה בלגן במהומות אוקטובר, אותן מהומות שהוצתו על ידי אריק שרון, שעלה להר הבית עם 2000 שוטרים, אותם אלפיים שוטרים שהטיפול העדין ונטול האלימות שלהם באותו אירוע הצית גל אדיר של זעם ותסכול, שהתחיל אז ואלוהים רק יודע איך הוא יגמר. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אין ספק שקשה לנהל חקירה של שוטרים. חברים שלהם לא רוצים להסגיר אותם. אף חד לא שמע, לא ראה, לא ידע. עד ועדת אור, רוב השוטרים לא ידעו בכלל שזה בעייתי שנהרגו 13 ערבים, ועוד בהפרות סדר (זוהי אחותה הפלסטינית של ההפגנה). לקח להם זמן להבין את הקטע הזה עם האזרחות, עם חופש ההפגנה. וגם אחרי ועדת אור והמלצותיה (שהמשפחות וחלקינו הרגיש שהיא תפקדה כועדת קישוט) השוטרים היו עסוקים מידי בלהרגיש מרומים, כאילו עצם ההאשמה שלהם ברצח ה – 13 היא בגידה של כל מערכות המדינה בהם ובמשנה שהיא למדה אותם. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

היתה לשנדר ומזוז הזדמנות פז. למערכות השלטון בישראל, הנגועות בגזענות לכל אורכן, היתה הזדמנות, מסוג ההזדמנויות הטרגיות, ליצור מצב חדש. להתעשת ולבחור בשותפות. להתעשת לבחור בחיים שיש להם גם תיקון וגם אופק. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הם החליטו ללכת בדרכו של אליק רון. אותה אדנות דרום אפריקאית, אותו בטחון מוחץ. אותה מכה קלה שחש הרמטכ"ל חלוץ במטוסו כשהוא מפיל פצצה על אוכלוסיה אזרחית. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אין ספק שהצלפים לא פעלו לבד, הם גובו על ידי מערכת של אמונות גזעניות שהם גם קורבנות שלה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מזוז ושנדר אינם קורבנות, הם אינם המג"בניק שאין לו אפשרות אחרת לפרנסה. הם אינם השוטר המקשיב לפקודות ומבצע. הם קובעים. הם יכלו לבחור אחרת. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אבל צריך לזכור שמערכת המשפט איננה מייצגת את הציבור. היא איננה פניה האמיתיות של הציבור במדינה, לטוב ולרע. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

לנו, פלסטינים וישראלים, אזרחים ותושבים, שמנסים לבנות פה חיים משותפים, יש בחירה עכשיו. אנחנו יכולים להביא את הזעם שלנו לרמה של פיצוץ. אנחנו יכולים להתאבל (מי שלא עשה זאת עדיין) על הפקרת הדם על בסיס גזעני. אנחנו יכולים להתייאש. חלק יעשו זאת. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

או שאנחנו יכולים להבין, שדרכינו היא לבנות מערכות אלטרנטיביות. לעבוד על מערכות הסולידריות שלנו. לבנות טריבונליים קהילתיים, מערכות הסכמה אזרחיות.לבנות אלטרנטיבות לניכור, להפרדה, לחרדה הקיומית שהיא הדשן של הגזענות. להפסיק לנסות לעשות שינוי חברתי ופוליטי בלעדית דרך מערכות המשפט (אולי רק על מנת לחשוף אותה, על פניה הגזעניות ועל האפליה שלה לא רק כלפי פלסטינים אזרחי ישראל, אלא גם כלפי עניים ונשים, וזרים). <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

יש לנו את האופציה להבין שאנחנו יכולים לצאת מהבריכה של שנדר. שאנחנו צריכים ליצור שינוי פוליטי ותרבותי אמיתי, שינוי של כללי המשחק ולא רק את הקוסמטיקה של הפעילות המשפטית שלפעמים הופכת אותנו במקרה הטוב לעלי תאנה ובמקרה הרע למשתפי פעולה. כי יש שלב שמרוב כלור כבר אי אפשר לשחות. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

<StrippedTag/FONT>