"אף עובד לא יהיה ערום בשבדיה"

הצטרפותן לאיחוד של המדינות העניות יחסית ממרכז ומזרח אירופה, הציבה אתגרים חדשים ולא פשוטים בפני האיגודים המקצועיים השבדים. על הפרק לפחות לדעת ראשי האיגודים עומד לא פחות משימור המודל הסקנדינבי. בדנמרק ופינלנד ניצבים בפני האיגודים אתגרים דומים והם פועלים לכן באופן דומה לעמיתיהם בשבדיה. ע"פ התקנות בשוק העבודה הסקנדינבי כל תושב באיחוד האירופאי זכאי כמובן לבוא ולעבוד בארצות סקנדינביה אך חובה שיהיה לו מעסיק המשלם את מלא השכר והתנאים הסוציאליים המופיעים בהסכם הקיבוצי הרלוונטי.

הבעיה מתעוררת עם שיטה של "הבה נתחכמה" שעובדת היטב בגרמניה אולם נבלמת נכון לעכשיו בארצות סקנדינביה.  ע"פ שיטה זו העובדים אינם מגיעים כשכירים אלה כעובדיה של חברה מזרח אירופאית הזוכה במכרז לביצוע פרויקט מסוים (בעיקר בתחום הבניין). חברה זו מביאה עימה כח אדם מארצה לצורך ביצוע הפרויקט ומשלמת לו שכר ותנאים סוציאליים בהתאם לנהוג בארץ המקור. מאחר שמדובר בחברה ממדינה החברה באיחוד יש לה ע"פ כללי הסחר החופשי זכות למכור את שירותיה באופן חופשי בכל מדינה אחרת באיחוד ותחת תירוץ זה מועסקים על ידה עובדים בשכר שהוא לעיתים קרובות חצי ואפילו רבע משכרם של העובדים המקומיים.

התסכול מתופעה זו אחראי בין השאר לפליטת הפה הבעייתית של אוסקר לפונטין שמפלגתו דווקא תרמה את מספר חברי הפרלמנט ממוצא טורקי הגדול ביותר בבונדסטאג החדש. (בפרלמנט החדש יש שלושה חברי פרלמנט ממוצא טורקי מטעם מפלגת השמאל לעומת שניים מה ס.פ.ד אחד מהירוקים ואפס מהליבראלים והנוצרים דמוקרטיים).

בשבדיה נערך ניסיון משמעותי ראשון לנצל פרצה זו בסתיו 2004 . חברת בניין לטבית זכתה במכרז לשיפוץ מבנה ציבורי בווקסהולם (בקרבת שטוקהולם). החברה הלטבית הביאה עימה 14 עובדים לטבים שהוחתמו על הסכם קיבוצי לטבי שתנאיו כמובן פחותים בהרבה מאלו של ההסכם הקיבוצי השבדי של עובדי הבניין. האיגודים המקצועיים השבדים הרלוונטיים הכריזו בתגובה חרם על החברה הלטבית, הכרזה שמשמעותה שלא תבוצע אף עבודה של מתן שירותים לחברה הנ"ל (לאיגודים בשבדיה זכות חוקית לבצע צעד מעין זה). החברה הלטבית נאלצה להעלות את שכר עובדיה ל 109 כתר לשעה (שכר המינימום בענף הבניין) אך סירבה להעלותו ל 140 כתר שהוא השכר המקובל באזור שטוקהולם. כעבור 101 יום נטשה החברה את שבדיה וכעבור כחודשיים פשטה רגל. עם זאת החברה הלטבית בתמיכת ממשלת לטביה הגישה עתירה שהופנתה לבית הדין של הנציבות האירופאית בטענה שנפגע "חופש התחרות שלה" והנושא נמצא כעת בדיונים בנציבות האירופאית. האיגודים המקצועיים השבדים והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית הודיעו באופן לא רשמי שפרשנות מעין זו למושג "התחרות" תוליך ליציאת שבדיה מהאיחוד האירופאי.

כדי לסגור פרצות עתידיות "הזמינה" בפברואר 2005 "התאחדות עובדי הצווארון הכחול" השבדית את "התאחדות המעסיקים השבדית" (ארגון הגג של הנהלות החברות השבדיות)  לסבב שיחות המסתיים בימים אלו. ע"פ ההסכם המתגבש כל חברה לא שבדית שתזכה במכרז לביצוע פרויקט בשבדיה צריכה "לבקש" חברות זמנית "בהתאחדות המעסיקים השוודית" ולקיים ביחס לכל עובדיה בשבדיה את כל ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים ואת כל החובות החלות על מי שהינו חבר ב"התאחדות המעסיקים השבדית". כלפי חברה שלא תנהג כך וכלפי כל חברה שתבוא במגע עם חברה זו יפעילו האיגודים המקצועיים השבדים את כל האמצעיים העומדים לרשותם. כלומר החברה ושותפותיה יחוסלו כלכלית, מאחר שלאיגודים השבדים אמצעיים כלכלים (קרנות שביתה בערך כולל של 5 מיליארד אירו)  המאפשרים להם להשבית חברות ולהחרים חברות ללא הגבלת זמן. כמו כן קיים איסור מפורש בחוק להפנות עובדים מובטלים למקום עבודה שבו מתקיימת שביתה.

במקביל פתחו האיגודים המקצועיים השבדים במסע כנגד ההעסקה של עובדים זרים בניגוד לחוק תחת תנאים הנופלים מאלו של ההסכם הקיבוצי השוודי.  הסיסמא החדשה שהופצה בכרזות ובמודעות בעיתונות היא "האם אתה עובד ערום". בכרזה נראים שני עובדים שבדים מדושני עונג לבושים בסרבלי עבודה ובניהם עומד אדם ערום בעל חזות מזרח אירופאית ומבט מיוסר. מתחת מוסבר שאסור שיהיו בשוודיה עובדים "שהופשטו מזכויותיהם". האיגודים פרסמו טלפון לדיווח על תופעות מעין אלו ופעיליהם סורקים את מקומות העבודה מתוקף סמכות שהוקנתה להם ע"י הפרלמנט השוודי.

ע"פ דרישת האיגודים השבדים גם אם ימצא שהעובד הינו ללא רישיון עבודה הוא לא יחשב כעבריין אבל המעסיק כן יחשב כעבריין ויהיה עליו לפצות את העובד הזר רטרואקטיבית בכל ההפרש בין השכר ששולם לו והשכר המופיע בהסכם הקיבוצי הרלוונטי. האיגודים טוענים שיש לקחת דוגמא במקרה זה מהחוק השוודי נגד זנות שע"פ העוסקים בזנות אינם נחשבים עבריינים אבל הלקוחות כן נחשבים עבריינים בגלל אלמנט הניצול.