מי הכי חכם והכי מוכר? כוכב פילוסופי, פיוס, שנת ההפרטה וקולות אחרים

יוסי דהאן

במסורת "כוכב נולד" ואופנת הדירוגים, גם המגזינים prospect ו foreign policy, ערכו סקר שבדק מיהם האינטלקטואלים הציבוריים הפופולאריים ביותר בעולם. רשימה של מאה אינטלקטואלים שבחרו 20,000 איש. בראש הרשימה הבלשן, הפילוסוף והאקטיביסט נעם חומסקי. אחריו לפי סדר יורד: אומברטו אקו, ריצ`ארד דוקינס, ואצלאב האבל, כריסטופר היצ`נס, פול קרוגמן, יורגן הברמס, אמרטיה סן, ג`ארד דיימונד, סלמן רושדי ונעמי קליין. כשבוחנים את הרשימה עולה שיש יבשות שבהן אין אנשים חושבים.

במשדר הרדיו "Philosophy Talk", שבו משוחחים הפילוסופים ג`ון פרי וקן טיילור עם אורח על נושא מסוים, יש מספר שיחות הנראות מעניינות, אחת מהן היא שיחה על המשמעות הפילוסופית והפוליטית של המושג "פיוס", על הקשר בין צדק, אמת ופיוס. השניים משוחחים עם דניאל הורביץ` מרצה מאוניברסיטת מישיגן שבילה בדרום אפריקה וחקר את "ועדות הפיוס והאמת" – ועדות שחקרו את הפגיעות בזכויות האדם בתקופת האפרטהייד.

אם נמשיך בעניין אופנות ופילוסופים, הנה פרופיל של אחד הפילוסופים הפופולאריים והמשפיעים ביותר כיום באירופה, הפילוסוף האיטלקי ג`יאורגי`ו אגמבן. אגמבן נחשב לאחד המבקרים החריפים ביותר של הדמוקרטיה המערבית בה הוא רואה ארגון בעל מאפיינים טוטליטאריים המנהל את חיינו הביולוגיים – "אנו חיים במחנה ריכוז" הוא מצהיר.

אחד המאפיינים של התרבות הפוליטית שלנו, לדברי אגמבן,  הוא מצב החירום שבו הריבון מפעיל כוחו האלים. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מחנה העצורים בגואטנמו ביי. עצורים שלא חלה עליהם שום מערכת חוקים. בכך גם מתאפיין היחס לפליטים ולמהגרי עבודה. מושג מרכזי של אגמבן הוא biopolitics – פוליטיקה המאפיינת את הדמוקרטיות המודרניות. המושג מציין ניהול של משאבים ביולוגיים, בעיות אוכלוסין (דמוגרפיה יהודית), בריאות הציבור, שיטור ובטחון. ניהול כל מה שאגמבן מכנה "bare life".

בפרופיל הזה על אגמבן יש ביקורת על שניים ממקורות השראתו – הפילוסוף והמשפטן קרל שמיט והפילוסוף מרטין היידגר, שניהם אוהדי ומשרתי המשטר הנאצי. המחבר טוען כי אגמבן מעניק לגיטימציה לשני ההוגים הללו ומצטרף לביקורת הימנית והריאקציונית על המשטר הדמוקרטי, וכן שההשוואה שאגמבן עורך בין אושויץ לדמוקרטיה הקפיטליסטית מודרנית היא מופרכת.

אתר מעניין www.blackprof.com , אתר של מרצות ומרצים שחורים, מבט אחר על אמריקה והעולם ומבט ביקורתי על הקהילה והפוליטיקה של השחורים. בין היתר, ביקורת על השתקת קולות הומוסקסואליים שחורים במצעד "more millions march" שהתקיים לאחרונה בעקבות האדישות וההזנחה של מימשל בוש את אוכלוסיית השחורים שנפגעה בהוריקן "קתרינה".

מאמר של מיכל גרינברג "שנת ההפרטה" ב"גלובס" על הפרטות במשק הישראלי וראיון עם אסף סודרי על הסרט "שביתה" (במאים: אסף סודרי ואמיר טאוזינגר). (תודה לנתן על ההפנייה).

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.